אהבה מסוכנת

פרק 1

זה סיפור חדש שאני כותבת, מקווה שתהנו מימנו :) ואם יש משהו לשפר, אתם יכולים לכתוב לי בפרטי
אוהבת💋

ניכנסתי לסמטאה שאני תמיד עוברת אותה בריצה כי היא מפחידה, אבל הפעם הייתי עייפה אז לא היה לי כוח.
שמעתי רעש מפחיד בה מהצד, ניסיתי לרוץ אבל רגליי היו דבוקות לרצפה, מה קורה פה??
משום מקום שמעתי קול ''מה את עושה פה'' ''ניראלי שטעיתי בדרך'' עניתי, אני ילדה שלא בוכה אבל הפעם הדמעות עמדו לי בעיניים, לא לא לא את לא בוכה לינוי פשוט לא.

נער שהיה נראה בגיל שלי התקרב אליי היה לו שיער שטני ועיניים כחולות טורקיז, מהממות.
''אני שואל אותך שוב מה את עושה פה'' הוא שאל ''אמרתי לך, טעיתי בדרך'' אספתי שוב את הביטחון שלי ומחקתי את הדמעות ''את כניראה לא מכירה אותי'' אמר מתקרב אליי, הוא ליטף לי את הלחי, הוא מלמל משהו אבל לא שמעתי מה. הוא הסתובב והלך, הרגליים שלי כבר לא היו דבוקות ורצתי משם.

הגעתי הביתה מתנשפת, לא ידעתי אם לספר את מה שהיה או שלא לספר, בסוף החלטתי שלא לספר לא הכל חייב לספר. ניראלי.

אחרי המקרה הזה היום היה רגיל ואפילו שחכתי לכמה שעות את מה שקרה.

למחרת בבוקר הרגשתי כאב מוזר בלחי שלי, היה עליו ציור של לב, מה לעזאזל קורה פה???? מהזה???
ניסיתי להוריד את זה אבל זה לא ירד פאקק מהזה???

זה כאב אבל באותו הזמן היה גם נעים, כיאילו שני הפכים מתערבבים ביחד למשהו אחד, בלחי שלי.

היתעצבנתי מאוד מהחרא הזה, עזבתי את זה. לא היה לי כוח, התלבשתי ויצאתי לביתספר.
הגעתי לביתספר ופגשתי את חברה שלי, אנה. ''וואי אנה את לא מאמינה מה קרה אתמול וניראלי בגלל מה שקרה יש לי לב על הלחי והוא לא יורד'' אמרתי לה, אוליי לה אני כן יספר את מה שקרה?.
היא הסתכלה עליי מוזר, כיאילו אני חייזר ''תגידי זה בדיחה אין לך שום דבר על הלחי'' אמרה לבסוף, אחרי שבהתה בי כיאילו אני חיה בכלוב.
''מה'' זה כל מה שיכלתי להוציא מהפה, עפתי לשירותים והסתכלתי במראה, מה?? באמת לא היה שם שוב לב.
כנראה אני סתם משוגעת.

-תגידי מה זה היה הדבר הזה בבוקר- אנה שלחה לי בשיעור
-עזבי- עניתי לה
-טוב.. אבל את יכולה לספר לי הכל- אמרה

התנתקתי מההודעות וחשבתי על זה, אולי אני משוגעת, אוליי אני צריכה פסיכולוג, אני לא יודעת...
הרי אחרי שנה שעברה שניסיתי להתאבד כולם אבל כולם חושבים שאני איזה פסיכית, חוץ מידיד שלי, לירן. הוא תמיד היה לצידי שנה שעברה. והוא תמיד יהיה הבנאדם שהכי חשוב לי.
החלטתי לספר את זה לו אוליי הוא יעזור.
שלחתי לו הודעה כשחזרתי הביתה,
-היי לירן, אני יכולה לספר לך משהו-
אחרי חמש דקות הוא ענה
-כן ברור-
-רוצה להיפגש?- שאלתי
-רק שבוע הבא- ענה
-טוב, ביום שלישי-
-טוב-

לירן באמת ילד מדהים והוא אחד האנשים שאני ממש שמחה שפגשתי אפילו אחרי שנה שעברה...

~פלאשבק לפני שנה~
-היי לירן, אני יכולה להתקשר-
שלחתי ללירן, יש לי קראש רציני עליו.
אחרי שעה הוא ענה אבל לא מה שציפיתי... מאז הוא הבנאדם הכי נורא שיש
-לינוי... אני רוצה ממך ספייס-
אחרי שקראתי את ההודעה הלב שלי נשבר, פשוט נשבר גם ככה בביתספר לא טוב, בדיוק כמו שנה שעברה אבל לפחות היה לי את לירן, אבל עכשיו אין סיבה להישאר בביתספר הזה.
אחרי חודש וחצי עברתי לביתספר אחר ואני ולירן השלמנו לבסוף.
~סוף פלאשבק~

אני עדיין מרגשיה עליו משהו, אבל לא אהבה. זה בטוח.

למחרת הייתי צריכה שוב ללכת בסמטאה, פאק.
פחדתי שוב לפגוש את הנער הזה, כשהגעתי לאותו מקום שפגשתי אותו פעם שעברה הבטן התחילה להתפוצץ מכאבים וגם הזה... פאק, שוב.

=========================

זה הפרק, מקווה שנהנתן❤💋