Sorry // סליחה

פרק 1 | אחריו

״אמא, תכירי, זה הנכד שלך- סטיב״ אמרה היילי, ששכבה במיטת בית החולים, לאמבר, בעודה מושיטה לה את תינוקה. אמבר החזיקה אותו בעדינות ונהנתה מיופיו וחום גופו. ״סטיב״, נשמה לרווחה, ״הילד הזה יסב לך המון אושר. תהיי בטוחה בזה, הייל.״ אמרה וגרמה לחיוך ענקי לעלות על פניה של בתה. ״אני חוששת שהוא כבר עשה זאת״, גיחכה, ״מתי אבא מגיע לראות את הנכד החדש שלו?״ שאלה. ״אני לא יודעת. לא יצרתי איתו קשר לאחרונה.״ אמרה אמבר בקרירות ופניה הרצינו. ״אוי אמא.. שוב רבתם?״ ״רבנו זאת מילה גדולה. התווכחנו. וויכוחון.״ ״אלו כבר המון ״וויכוחונים״ במשך תקופה מאוד ארוכה. מה קורה לכם?״ ״הוא לא שון.״ פלטה אמבר. ״מה?״ שאלה היילי בבלבול, היא שמעה על שון הרבה פעמים אבל אף פעם לא הבינה בדיוק איזה חלק לקח בחיי אמה. ״כלום. כלום! אני אתקשר לאבא שלך. הכל בסדר. אל תדאגי.״ אמבר לא האמינה שאמרה את זה, אך כן האמינה שחשבה על זה. היא מתגעגעת אליו ומתפללת שגם הוא אליה. העיניים הירוקות והגדולות של סטיב, הנכד הטרי שהיה כעת בידיה, הזכירו לה את שון ואת געגועיה העזים אליו. ״אפשר להבין מי זה שון? מי הוא היה בשבילך? שמעתי את השם שלו יותר מדי פעמים עד שהגיע הזמן שאדע מי הוא.״ היילי שאלה. ״מי שון היה בשבילי? זאת שאלה טובה, שהתשובה עליה פשוט ארוכה מדי.״ ״ובכל זאת?״ התעקשה היילי. ״האהבה הכי גדולה של חיי. יותר מזה, היו פעמים רבות בהן מצאתי אותו האוויר לנשימה שלי.״ אמרה תוך כדי שבהתה בעיני נכדה. ״ואיפה הוא עכשיו?״ היילי שאלה מבולבלת, אולי אפילו קצת כועסת ״אני לא יודעת״.