״אני כל כך מצטער אמבר.״ אמר שון מלא בחרטה תוך כדי שהתקרב אליה. ״פשוט תניח לי. רק תניח לי!״ ענתה לו אמבר והרחיקה אותו ממנה, זה היה מנגנון ההגנה הקבוע שלה. ״את יודעת שאני לא אניח לך.״ אמר תוך כדי שאחז בידה. אמבר כמובן שחררה מיד. מנגנון קבוע. ״אתה הבטחת לי.״ בשלב זה הדמעות חנקו את גרונה. ״נשברתי.״ השיב. ״הבטחת לי שלא תיגע בחרא הזה יותר! אתה הבטחת!״. היא צעקה עד שקולה נשבר וסכר הדמעות בעיניה נפתח.
שון התיישב לצידה בלי לגעת בה, ואמר בייאוש. ״עוברים עליי כל כך הרבה דברים... וכשאני עושה את זה, אני נכנס לעולם שהדברים האלו לא קורים בו.״
״למה אתה פשוט לא מדבר איתי? אני אעזור לך לעבור את הכל. אני אעבור איתך את הכל״. אמרה אמבר ואחזה בידיו של שון.
״אין לך איך לעזור לי, לא בעניין הזה. להורים שלי לא אכפת ממני. אנחנו מסיימים תיכון מחר והם לא יכלו לוותר על ההזדמנות להופיע בבר נידח בפרברים של ניו יורק מלא באלכוהליסטים ונרקומנים. ואחרי כל הופעה במקומות המפוקפקים האלו הם מצטרפים לחבורות השתיינים והמסוממים, ואת הדרך הביתה עושים רק כמה ימים לאחר מכן. את באמת חושבת שיש משהו שתוכלי להגיד להם שישנה את היותם אנשים מחורבנים? כי הם פשוט מחורבנים. וזה התיאור המדויק. מה שעוד יותר מחורבן זה שילדים הופכים להיות ההורים שלהם, ואני רואה שאני כבר בדרך ל-״ ״בוא נגור ביחד, שון.״ אמבר קטעה את דבריו ואמרה בלי לחשוב פעמיים.
״מ.. מה?״
״בוא נחפש דירה ונגור ביחד. תנתק מהם כל קשר ותתחיל לבנות לעצמך חיים עצמאיים. איתי כמובן.״
״את באמת מתכוונת לזה?״
״באמת באמת.״ חייכה אליו והעבירה את ידיה על שיער ראשו. ״אבל אתה חייב להעיף את הסמים מהחיים שלך. אתה לא ההורים שלך. שמעת אותי?״ שון נישק את אמבר במלוא האהבה. ״נשיקה כהסכמה?״ שאלה. ״נשיקה כהסכמה.״ ענה לה וחייך חיוך רחב. ״את האהבה של חיי, אמבי״. אמר תוך כדי שהסתכל בעיניה החומות. ״אני אוהבת אותך.״
YOU ARE READING
Sorry // סליחה
Romanceמאז תקופת התיכון, אמבר ושון היו ביחד; כולם תמיד אמרו שהם הזוג הכי יפה שראו, וכבר היה נראה שחיכו להזמנה לחתונה. ״אבל אני לא אוהבת שאנשים מדברים עלינו״ אמרה אמבר, בקול השקט והמחוספס שלה. שון אהב את הקול הזה. שון אהב אותה. עד הרגע האחרון של חייו. והיא...
