צבעים
נמצאים בכל מקום, מכסים כל דבר, אלפי גוונים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם, צבעים נמצאים בכל מקום
אפילו בתוכנו
יום חדש בבית הספר של קתרין, ''את פשוט לא מבינה! עובד אצלנו בגינה גנן פשוט כל כך פאקינג מושלם!'' קתרין מספרת לחברתה הטובה קלואי, ''אבל יש בעיה אחת,'' ''מה הבעיה?" קלואי שואלת בסקרנות מוחלטת הנראית לעין, ''הוא גר ברחוב מל-סטריט'' ''זאת אומרת שהוא...'' קתרין קוטעת את קלואי ''כן קלו, הוא עני...'' ''מה את הולכת לעשות?" קלואי שואלת את קתרין בתמיהה, אויש הקלואי הזאת אני זוכר את היום שבראתי את המוח וכנראה שהיא לא קיבלה אחד כזה...
''אני ניסיתי לתת לו בונוס במשכורת, הוא פשוט אמר תודה והלך'' היא נאנחת בייאוש ''ניסית לדבר איתו?" קתרין שואלת אותה, או! סוף סוף אני רואה שיש משהו בראש הזה חוץ מסתם אבק!
''את צודקת אני באמת אנסה את זה'' קתרין מחייכת ''מתי הוא עובד אצלכם?" היא שואלת את קתרין, היא מנסה להזכר בראשה היא תוהה לעצמה ''כל יום!" היא מחייכת חיוך ניצחון כשהיא נזכרת ''יופי! תמצאי את הזמן המתאים כדי לדבר איתו אני בטוחה שתצליחו להשתלב" היא אומרת לקתרין בהתלהבות ''תגידי היית רוצה שאני יבוא אלייך? שאני אבין במה מדובר?" קלואי שואלת את קתרין "כן כן! אני ממש אשמח תבואי אחרי שייגמר היום'' הצלצול נשמע ברקע ''טוב אני חייבת ללכת קלו, יש כימיה עם הממטרה'' אני כל פעם צוחק לעצמי על הכינוי שהיא הדביקה לו, הממטרה הוא הכינוי למר תופמסון שמלמד אותם כימיה, הוא כל הזמן יורק, הוא לא אשם שהפה שלו מייצר יותר מידי רוק...
אני צופה בקתרין הולכת לשיעור כימיה, קלואי לשיעור מתמטיקה שלא משנה כמה היא תתאמץ בשביל הלמידה תמיד היא תישאר סתומה כמו נעל וחסרת מוח, דרכיהן מתפצלות, כך גם שלי ואני ממשיך בעבודתי...
אין אני מתה מהמספר כל פעם מחדש הוא הורג אותי עם התגובות שלו על קלואי XD
הקטע עם ההגדרות בתחילת הפרק זה משהו חדש, זה ההגדרות שלי לדברים פשוטים סביבנו, אני עובדת על ההגדרות האלו קשה בבקשה תקראו אותן
YOU ARE READING
Fallen Angels-freeze
Acakבכל סיפור יש את הטוב והרע, בכל סיפור הטוב מנצח לבסוף, לכל סיפור יש סוף שמח, אבל לא במקרה הזה....
