"אוקי, אנחנו צריכים להתפקס ולחשוב בצלילות" אמרתי בקול רועד "צריכים לכסות אותו הוא לא יכול להישאר ככה" השפלתי את מבטי אל דייב והשתדלתי שלא לתת ללחץ הדמעות לשטוף את לחיי.
כעבור דקה פול חזר עם סדין לבן וכיסה את דייב כשידייו רועדות לגמרי "הוא ניסה לברוח מהחלון, איך זה הגיע למצב כזה!?" הוא הניד את ראשו "לא הוא לא יכול למות זה לא דייב, אני מכיר אותו מילדות" קולו התרכך לכדי לחישה "הוא לא ניסה להתאבד"
"אנחנו חייבים להבין איך זה קרה" אליס נגבה את דמעותייה "אנחנו צריכים להסתכל במצלמות"
"אני לא רוצה להסתכל על זה" פול אמר בקול רועד ויצא מהחדר.
"אליס, פיטר..." אמרתי בקול רועד לגמרי "עדיף שנצא מכאן, אני יודעת שמה שקרה כאן זה דבר שלא ציפינו לו..אנחנו אוהבים את דייב, דייב היה בן אדם שהיה איתנו בעבודה שלנו למשך זמן רב" מחיתי דמעה נשמתי עמוק ואמרתי "וגם עכשיו כשהעובדות הם קשות, אני בטוחה שדייב עדיין רוצה שנפענח מה הולך פה באחוזה הזאת גם שהוא אינינו, הוא עדיין איתנו בלב"...
אליס ופיטר הינהנו ויצאו באיטיות מהחדר, וכל אותו הזמן לא היה לי מושג מאיפה מצאתי את המילים לנסות איכשהו לנחם אותם וגם את עצמי....איך מעכלים מצב כזה עכשיו?.
שמעתי דממה מחוץ לחדר, דממת אלחוט מכולם, כאילו אין נפש חיה בבית. איגרפתי את ידי ואמרתי לעצמי בלב שאני חייבת להציל את המצב איכשהו, אחרת כולם יקרסו אל תוך עצמם. לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מהחדר שבו שכבה גופתו של דייב העטופה בסדין הלבן. התקדמתי אחורה ואחזתי בידית הדלת כדי לסגור אותה, הבטתי מבט אחרון בדייב מתחת לסדין הלבן ולאותו רגע חשבתי שהזיתי... שאולי העניים שלי גורמות לי לתעתוע, ראיתי שדייב נושם ושהסדין שכיסה את צד אפו זז עם קצב נשימתו, החזרתי אליו מבט נוסף כשהלב שלי קפא על מקומו אך לא נראתה שום תזוזה נוספת...כן, אני דמיינתי- סגרתי את הדלת בתקווה שטעיתי, וחזרתי לסלון כשידיי המאוגרפות רועדות.
זכוכית נשברה. צרחה. עוד זכוכית. ועוד צרחה
ראיתי את פול זורק כוסות על הרצפה בתסכול, נשען על הכיור המחוספס ומתחיל לבכות בקול שמלווה בצרחות "אני רוצה לצאת!! תגידו לאוליביה שאני פורש מהעסק!! הוא מת!! הוא
מת!!"
פערתי את עיניי, בחיים שלי לא ראיתי את פול במצב כזה, בשיא הכעס בשיא התיסכול והייאוש שבקולו, ראיתי אותו מתמוטט על הרצפה וממשיך ליילל בבכי ממש כמו ילד קטן ואת אליס מניחה יד מרגיעה על כתפו ולוחשת לו באוזן מילים ומרגיעה אותו.
''היום הזה הוא יום נוראי...אני יודעת!'' התקדמתי קדימה לאט ''אנחנו חייבים להישאר אנחנו כדי לצאת מהאחוזה הזאת! כי תמיד יש דרך---''
''איזו דרך!? אה?! רק תגידי לי איזו דרך תוציא אותנו מהמקום שאליו אף אחד לא יצא חי!!'' הוא צרח בסוף המשפט כשעיניו פונות אלי בצורה מתריסה ''והינה לך הוכחה! זה כבר קורה! כולנו מתחילים למות!''
YOU ARE READING
תיעוד על-טבעי
Kinh dịאשלי ריידן מתמחה בחקירות על טבעיות המתרחשות בבתים רדופים ומנסה להוציא את הרוע השוכן בתוכם- בכך היא גם זכתה לקבל סדרת טלוויזיה שהגיעה למיליוני צופים ברחבי העולם. המקרים שריידן חוקרת הולכים ונהיים קשים מיום ליום, מה קורה שהיא והצוות שלה נתקלים בבית שכ...
