הבטתי בדילן שגיכח בציניות, הוא עצבני.
"באמת בלה. עכשיו נזכרת לשאול?."
אוקיי, לא ציפיתי לתשובה כזאתי.
לא משנה מה עובר עליו, יחס כזה לא מגיע לי.
"הבנתי אותך." מלמלתי ונעמדתי.
הוא בחן אותי וניסיתי להוריד את החצאית הקצרה והמעצבנת הזאת שלא מסתירה כמעט כלום.
"קח." הושטתי אליו את הז׳קט והוא משך אותי בחוזקה, ונפלתי על ברכיו.
"די להיות מציק." הזעפתי את הפנים וצמרמורת קלה עברה בגופי, כי היינו במרחק של סנטימטר אחד מהשני, שכבר יכולתי להרגיש את נשימותיו.
התיישבתי לידו והוא הסתכל עליי עם חיוך ערמומי.
"די להיות עצבנית." הוא הקניט בניסיון לעצבן אותי.
ואו כן אני העצבנית פה.
"מי שמדבר." לחשתי.
"מה אמרת?." הוא שאל וזרק את הסיגריה לאחר שגמר אותה.
"אתה מעצבן אותי." נתתי לו דחיפה קלה, ויצרתי בנינו מרחק כשזזתי טיפה.
"וואלה?." הוא חייך בשעשוע והתקרב אליי.
התעלמתי ממנו מה שיצר שקט לכמה דקות,
עד שהוא הוציא עוד סיגריה מהקופסה.
"למה אתה משתמש בחרא הזה?."
פלטתי, למרות שאני יודעת שזה לא במקום וזה לא ענייני, אכפת לי ממנו.
"בלה, את לא אמא שלי, אז אל תזייני את השכל."
ואו. עכשיו באמת הוא עבר את הגבול.
קמתי מהספסל והלכתי במהירות, אני לא סובלת אותו, לא מבינה מה נהפך ממנו, והוא לגמרי בלתי נסבל.
"בלה."
שמעתי אותו מאחוריי שניסה ללכת בקצב שלי.
"נו, בלה." הוא הרים את קולו ואחז בידי.
מתעסק בצמיד שלי, אבל לא עניין אותי שום דבר.
הלכתי ושמעתי ברקע שיר שהיה לי מוכר,
זה לא קורה לי עכשיו.
"שחרר ממני דילן, אני לא אחת מהחברות שלך שתדבר אליי ככה." שיחררתי את ידי מהאחיזה שלו והבטתי בו, זה כאילו הוא בן אדם אחר לגמרי.
פלאשבק
נכנסתי לחדר שלי אחרי שסיימתי את יום הלימודים מתאפקת לא לבכות.
אני לא מבינה למה הן שונאות אותי ככה.
אחרי חצי שעה דילן נכנס לחדר שלי, וניגבתי את הדמעות במהירות.
"בלה, את בסדר?." הוא שאל והנחתי את הכרית על ראשי.
"אחרי מה שעברתי, כל מה שאני רוצה זה לישון."
הוא הרים את הכרית מראשי והניח אותה בצד המיטה, התיישבתי והסתכלתי עליו כשדמעות ממשיכות לרדת.
"בלה את לא צריכה להתייחס, הן מקנאות בך, אני מבין גם למה." הוא חייך אליי והתקדם אל התיק בית הספר שלו.
"הבאתי משהו שיעודד אותך."
הוא ניפף את האוזניות והאייפד, גורם לחיוך קטן לעלות על פניי.
תמיד כשאני עצובה דילן משמיע לי שיר, שאני אמורה לזהות.
הוא חיבר את האוזניות אל האייפד והושיט לי אוזניה לאחר שהכניס אחת אל האוזן שלו.
(הערה: תשמעו She will be loved)
שמעתי את המילים וחייכתי, הגנבתי מבט אל עבר דילן שהביט בי בריכוז.
"את אוהבת?." דילן שאל והנהנתי כתגובה.
"בלה, אל תתני לאף אחד להוריד את הביטחון שלך, לדעתי את מושלמת, ואף אחד בעולם לא צריך להתנהג אלייך ככה."
הוא חייך אליי וחיבקתי אותו במהירות.
בחזרה אל הזמן שלהם
"אוהבת את השיר?."
דילן שאל מנסה להפיג מעט את המתח ששרר בנינו.
"לא." ייבשתי אותו והוא צחק כשהוא מתקדם צעד אחד קרוב אליי.
"איפה חברה שלך?."
שאלתי כשאיימי עברה לי בראש.
"לא יודע, לא אכפת לי."
גיחכתי מעט אבל בכל זאת הרגשתי עצוב בשבילה.
"אז אתה מודה שהיא חברה שלך?."
אני לא יודעת למה, אבל יש לי חשק לעצבן אותו.
"אני מודה שאת מעצבנת."
הוא ענה כאילו קרא את מחשבותיי והתקדם עוד צעד קרוב אליי כשאני זזה אחורה.
"לא עשיתי שום דבר." גיחכתי והרמתי ידיים כחפה מפשע.
"אל תשחקי אותה תמימה." הוא התקדם עוד צעד וכבר נתקעתי באיזה חומה.
"התמימות נעלמה פה ממזמן, לא חושב?."
הסתכלתי על איזה נקודה, מתחמקת מליצור קשר עין איתו.
בתמונה בלה ודילן קטנטנים
מצטערת שלקח לי מלא זמן, אבל יש לי מחסום כתיבה ענקי, בדרך כלל זה בא לי בטבעיות אבל אני לא יודעת מה קרה.
מה אתם חושבים?
YOU ARE READING
Follow Your Heart
Romanceבלה מרטין, הסיפור מתחיל כשמציקים לבלה בת ה-8 חסרת הביטחון , אך במהרה אמה ג׳קסון ודילן מוריס באים להגנתה ועוזרים לה, כך מתחילה לה הידלקות קטנה על דילן מוריס וחברות אמיתית ונפלאה בין שלושתם . עד שבלה עוזבת בגיל 10 עם אמא שלה כדי להגשים את חלומה להיות...
