המלחמות שלי .

הקדמה

זהו מכתב מילדה שרק רצתה להיות יפה .

בהתחלה לא הייתי ממש שמנה , כאילו היה לי כמה קילוגרמים להוריד אבל לא הייתי ממש שמנה.

רציתי להיות דומה להן , לבנות הדקיקות האיילה , הבנות שאוכלות רק מה שמותר , ובעיקר רציתי להיות כמוה , כמו " סתווית" , היא הייתה כול כך יפה ותמיד היה לה כול כך מלא מרץ וביטחון .

רציתי להיות כמוה ,

יפה .

ניסיתי באמת שניסיתי , ניסיתי דיאטה , ספורט ,סירופים מגעילים עד שבסוף הרעבתי את עצמי .

מה לעשות רציתי להיות יפה ,

להיות כמוה .

בהתחלה הורדתי יפה ובקצב מהיר ככה שהייתי ממש שמחה , אבל בשלב כול שהו התחלתי לרדת לאט יותר אז התחלתי לעשות ספורט , שתתי מלא כי לשתות זה מרזה בשלב כול שהו , וגם כי זה הדבר היחיד שהרשתי לעצמי להכניס לפה , מידי פעם אכלתי פרוסה דלת קלוריות רק כדי להכניס לגופי משהו שייתן לי אנרגיה אבל מיד הצטערתי על זה והורדתי הכול בשרתים .

מה לעשות רק רציתי להיות יפה .

תליתי בחדר שלי מלא תמונות של דוגמניות שאני אוהבת כדי שזה ידרבן אותי ,כול לילה כשנשכבתי לישון והסתכלתי על כולן ואמרתי לעצמי יום אחד אני יהיה כמוכן .

וזה עזר, בחודש הראשון הורדתי חמש קילו ואחריו הורדתי עוד ארבע ואחריו הורדתי עוד שש וזה היה שבוע ממש טוב כי הצלחתי להתגבר ולא אכלתי כלום חוץ ממסטיקים ומים .

זה היה קשה אבל הצלחתי .

ככה זה נמשך , כול מי שהציק לי על המשקל עכשיו עודד אותי להמשיך , ואמר לי שאני יורדת ממש יפה, לא הציקו לי יותר , זה היה שונה וכיף .

אמא הייתה קצת יותר לחוצה היא רצתה שאני אוריד את הקצב כי זה יכול להיות מסוכן .

בשלב מסוים כששקלתי כבר חמישים והייתי מטר ששים וחמש , אמא כבר נלחצה , היא התחילה לחשוש אבל היא לא הבינה שרציתי להוריד רק עוד קצת מהצלוליטיס בירכיים ועוד קצת מהבטן להוריד וזהו אני מפסיקה .

אבל לא היא לא הייתה מוכנה לשמוע , היא הכריחה אותי לשבת ולאכול מולה וישבה איתי עוד חצי שעה כדי לוודא שאני לא מקיאה , זה היה נורא , כול העבודה הקשה שלי ירדה לטמיון , כול כך כעסתי עליה , איך היא יכולה להחליט בשבילי דבר כזה , זה הגוף שלי ואני יודעת מה אני עושה.

אפילו צעקתי עליה פעם דברים מאוד חריפים והיא מיד פרצה בבכי ונכנסה לחדרה , כזאת אמא שלי , עדינה.