The real world

פרק 2:)

כעסתי כשהתחלתי לחזור הביתה, כעסתי? רתחתי!
אני פה חולה עם כאב ראש נוראי ובמקום שאח שלי יעזוב אותי בשקט הוא מתחיל למתוח אותי.
אוי מה אני אעשה לו כשאגיע הביתה..

לפתע הרגשתי טיפה על מצחי בדיוק כשהתחלתי להיתקדם יותר מהר לביתי הגשם התגבר כך שכשהגעתי אליו הייתי כבר שטופה לגמרי.

״אגמוש! למה את יוצאת החוצה במזג אוויר כזה?״ אימי התנפלה עליי בבת אחת.
״זה סיפור ארוך..״ מילמלתי לעברה בעוד היא נועצת בי מבטים בחשד,
״מה קרה?״ שאלה מודאגת
״שום דבר, זה סתם משהו שקשור לאדם ורוי.״ השבתי
״אבל הם פה ממזמן.״ אמרה והביטה בי במבט לא מאמין
״טוב אמא אני רוצה להחליף בגדים, מותר לי?״ שאלתי בציניות והתחלתי להיתקדם אל עבר המדרגות
״אל תתחצפי אליי אני אמא שלך.״ ענתה לי, נאנחה לעצמה וחזרה למטבח הגדול שהדיף ריח של בישולים מה שהעיר את בטן שלי וגרם לה לעשות קולות משונים.

פתחתי את דלת חדרי רואה את אדם ורוי יושבים על המיטה, מחכים לי.
״מה אתם רוצים?״ שאלתי מעוצבנת, הלכתי לארון והתחלתי להוציא בגדים למקלחת.
״אנחנו צריכים לדבר על מה שהיה היום״ השיב רוי גורם לי לגחח בעצבים
״על מה יש לנו לדבר? על זה שברחת והשארת אותי לבד עם הזאב הזה?!״ צעקתי עליו אך אז אדם רמז לי ללחוש כדי שלא ישמעו אותנו למטה למרות שממש לא היה לי אכפת מזה.
״איך הגיע לשם זאב בכלל?״ אדם שלח שאלה לאוויר גורם לי להתיישב על הכיסא הגדול והסגול שיש לי בחדר.
״אולי פשוט תודו בכך שניסיתם לעשות לי מתיחה?״ שאלתי והוספתי ״אה ואיך אתם מכירים את הברייאן הזה בכלל? הוא נראה בגילי לא בגילכם.״
״ברייאן?״ רוי עשה את עצמו מבולבל
״מה אתם פגשתם אותו בבית ספר וביקשתי ממנו לעזור לכם לעבוד עליי?״ שאלתי
״אנחנו לא ניסינו לעבוד עלייך״ אמר אדם
״וחוץ מיזה, מי זה ברייאן?״ הוסיף
״זה שהיה הזאב ואז הפך לבן אדם״ אמרתי בפשטות רואה איך פרצופם נהיה מופתע.

הם לא יעבדו עליי בקטע הזה.
אין סיכוי שזה אמיתי.
דברים כאלו קוראים רק באגדות..
נכון?..

״אדם זאב?״ שאל רוי, משכתי בכתפיי ויצאתי מהחדר עם הבגדים שאירגנתי לעצמי.
״לאן את הולכת?״ שמעתי את רוי צועק מחדרי,
״למקלחת וכדאי לכם לא להיות בחדרי כשאני אגמור!״ צעקתי בחזרה נכנסת לחדר.

הנחתי את בגדיי על שולחן השיש הלבן שבאמצעו יש כיור גדול, סידרתי את כל הדברים שלי, הורדתי את בגדיי וניכנסתי לאמבטייה הגדולה והמלאה במים חמים, נישכבתי ועצמתי את עיניי.
רק עכשיו שמתי לב כמה ראשי כואב, כאילו פטישים מכים אותו, ניסיתי להסות את רקותיי אבל הכאב רק התפשט עוד ועוד וגרם לי לצרוח מרוב כאב.
״הכל בסדר שם?״ שמעתי בחלש את קולו של רוי
״פשוט תקרא לאמא״ מילמלתי בלחש מקווה שהוא שמע אותי.
לאחר כמה דקות שנראו כמו שעות שבהן ניסיתי להיתלבש במהירות אך בזהירות, שמעתי את קולה של אימי
״אגם, הכל בסדר שם?״ שאלה
״כן..פשוט הראש שלי כואב..מאוד״ מילמלתי פותחת את הדלת אחרי שגמרתי להיתארגן
״אגם..״ אימי מילמלה בעודי מחזיקה את ראשי
״את לבנה לגמרי!״ אמרה בהפתעה והבעת דאגה התנוססה על פרצופה,
״בואי אני אעזור לך להיכנס למיטה״ הוסיפה ועזרה לי ללכת לעבר מיטתי, רואה בדרך את אחי ואת אדם מסתכלים עליי במבט מודאג.

אימי הניחה אותי במיטתי, נשקה לראשי ומילמלה לעברי שמחר היא לא תוכל להישאר בבית אז ככה שאני אשאר לבד אך באותו רגע כבר לא שמעתי אותה כי נשאבתי לשינה עמוקה..

~~~

אור קטן שהסתנן מוילון חדרי העיר אותי מסיוטיי שחלמתי כל לילה.
קמתי מבוהלת מרגישה את פעימות ליבי המואצות, ״הכל בסדר..״ מילמלתי לעצמי והנחתי את ידי על מצחי מרגישה שהחום ירד.
ירדתי מהמיטה בזהירות, שטפתי פנים, ציחצחתי שיניים והלכתי להיתלבש.

אני שונאת להישאר עם פיג׳מה בבית, לא יודעת למה אבל ככה אני מרגישה יותר בנוח.

אכלתי ארוחת בוקר, דיברתי עם אמילי ששונאת אותי על כך שאני חולה ולא באה לבית הספר ושהלוואי שגם היא הייתה חולה, אבל בסך הכל עדיף להיות בריאה מאשר חולה, פשוט להישאר בבית יותר כיף מאשר ללמוד בכיתה עם המורים המשעממים האלו.

אבל בתכלס מי שצריכה לקנא פה היא אני, אמילי היא החברה הכי טובה שלי והיא פשוט מושלמת.
יש לה שיער בלונדיני, ארוך מושלם ועיניים חומות ירוקות אך היא אוהבת יותר את איך שאני נראת למרות שאני לא מבינה מה כל כך מדהים אותה שיש לי שיער שטני קצר שמגיע לכתפיים ועיניים כחולות ירוקות..

השתעממתי אז שיחקתי בפלאפון עד שנגמרה לו הסוללה ואז עברתי אל הטלוויזיה מחפשת מה לראות..

״יש פה מישהו?״ שאלה הילדה הקטנה שבמסך, ׳מה היא מפגרת מה היא נכנסת לתוך הבית הרדוף הזה?!׳ חשבתי בעודי זוללת פופקורן וצופה במסך הטלוויזיה בפחד.
״אהההההה!!״ הילדה צרחה כשהערפד התנפל על צווארה ונשך אותה, מוצץ את כל הדם שלה.

״איו״ מילמלתי לעצמי והסטתי את מבטי מהמסך כשזה קרה, זה כל כך הגעיל אותי אבל עדיין המשכתי לראות אחר כך.

סרטים כאלו תמיד היו האהובים עליי, בעוד שכל משפחתי אהבה סרטים רגילים אני דווקא אהבתי סרטים על טבעיים של אנשים עם כוחות על, תמיד הקסים אותי הנושא הזה.

מחשבותיי נדדו לאתמול, לברייאן, הוא נראה די חמוד כשהפך לבן אדם אבל הפחידה אותי העובדה שאחי לא באמת עבד עליי ושהוא באמת היה הזאב..

כיביתי את הטלוויזיה עם החלטה בראשי.
אני הולכת לחזור לבית ההוא לבדוק שלא דימיינתי את ברייאן ואולי על הדרך לעבור כמה הרפתקאות למה כבר השתעממתי בבית..

יצאתי מהבית מרגישה את האוויר החמים שמלטף את עורי החשוף אליו, הבטתי ברחובות וכבר ראיתי כמה שכנים שכבר בנו את הבריכה שלהם לקיץ, גם אנחנו אמורים לבנות כבר את הבריכה המתקפלת שלנו אבל אימי אומרת שבגלל מזג האוויר ההפכפך עדיף לחכות עד שיהיה קיץ לגמרי.

כשהגעתי לפארק ובאתי לפנות לרחוב שמולו, הרגשתי לפתע שהרוח החמימה והמלטפת הפכה להיות קרה ומאיימת אך לא התעניינתי בזה כל כך כי הייתי כל כך עמוק במחשבותיי.
חשבתי על אם זה באמת נכון מה שראיתי אתמול או שעיניי הטעו אותי?
אם באמת יש כזה דבר אנשי זאב?

שאלות רבות תקפו את ראשי כך שלא שמתי לב לאן מובילות אותי רגלי עד שהגעתי לבית הישן והמוזר.

״על החיים ועל המוות״ מילמלתי לעצמי פותחת את הדלת מגלה אדם זר שמסתכל עליי בעיניים שחורות אדומות.

״אגם חיכינו לך..״ אמר לעברי וחיוך ערמומי התנוסס על פניו..

-
-
היי:)
אז איך היה הפרק??
$.$