The day that I've changed-Harry Styles

0.1

נגסתי בתפוח והתיישבתי על הרצפה.
״בוקר טוב, כלבה,״ מייגן אמרה מאחוריי וטפחה על גבי.

״בוקר טוב.״ מלמלתי והמשכתי לאכול את התפוח.

״מה קרה?״ מייגן התיישבה לידי על הרצפה.

״אני די מפחדת מהקולג'.״ אמרתי בזהירות, מפחדת שמייגן תצחק עליי אבל במקום לצחוק עליי, מייגן הביטה בי ברצינות והנהנה עם ראשה מספר פעמים.

״הכל יהיה בסדר, בו.״ היא טפחה על כתפי בניחום והנחתי את ראשי על כתפה.

״אני מקווה.״ מלמלתי.

״צריך להתארגן.״ מייגן אמרה והבטתי בשעון.

״נכון.״ מלמלתי וקמתי בחוסר רצון מהרצפה.

"מייגן!" צעקתי מהמקלחת, שמעתי את טריקת הדלת, מישהו נכנס לחדר.

"מה?" קולה של מייגן היה קרוב לווילון המקלחת,

"את יכולה להביא לי את השמפו שלך?" היא גנחה ושמעתי את דלת הארון נטרקת.

"קחי אותו." היד של מייגן הופיעה ונכנסה אל מעבר לווילון המקלחת והושיטה לעברי את הבקבוק.

"תודה." מלמלתי ומייגן נאנחה וטרקה את הדלת אחריה.

לקח לי די הרבה זמן להתלבש כי לבשתי את מכנסי הג'ינס שקטנים עליי בכמה מידות, לבשתי אותם רק בגלל שכל שאר הבגדים שלי ארוזים בארגזים שבמכונית.

"נו? איך אני נראית?" מייגן הסתובבה ובחנה את הלבוש שלי.

"את הולכת לקרוץ לכמה בנים היום." היא הרימה את אגודלה בחיוב וחייכתי.

"תודה, מיי, גם את לא נראית רע בעצמך." קרצתי והיא הניחה את זרועה מסביב לצווארי, היא קרבה את שפתיה לאוזני ולחשה.

"פאריס, את הלכת להרשים היום, שתינו בעצם, בואי נמצא את האביר על הסוס הלבן לכל אחת מאיתנו." חייכתי והנהנתי.

כשהגענו למעונות, קיבלנו את המפתחות ולהפתעתנו הרבה, אני ומייגן לא היינו באותם החדרים.

צלצלתי בפעמון הדלת, בקושי הצלחתי בגלל היד שלי שהחזיקה 2 קופסאות גדולות, יכולתי לראות שיער בלונדיני.

״צריכה עזרה?״ קול גברי שאל.

״כן.״ הוא לקח את הקופסאות מידיי, מצאתי את עיניו הכחולות של השותף לדירה שלי, הוא הניח את הקופסאות על הרצפה.

״אני נייל,״ הוא הושיט את ידו ולחצתי אותה.

״אני פאריס,״ עניתי, לא אומרת לו את שמי האמיתי.

״שלום, פאריס, זה כינוי לא?״ הוא הרהר.

״כן, אני לא אוהבת שקוראים לי בשם האמיתי שלי.״ מלמלתי מקווה שלא ישמע זאת אבל הוא הביט בי ברצינות והנהן מספר פעמים עם ראשו.