הקטע שלנו

פרק 16

״אז קבעת איתו לקפה, זה מעולה לא?״ ג׳ס שאלה כשהאכילה את כריסטופר במרק שהכינה לו. ״זה לא מעולה, זה נורא.״ אמרתי באנחה.
  ״זה לא מה שרצית?״ שאלה כשהיסתכלה על כריסטופר שהיתנגד לאכול את מרק הירקות שהכינה במיוחד בשבילו. ״לא יודעת, אני לא יודעת מה עובר לי בראש.״ נאנחתי, אני באמת לא יודעת מה עובר לי בראש. אני רוצה את אלכסנדר, ואני צריכה אותו עכשיו. אני חושקת אליו מבחינה מינית כל כך קשה. אבל גייסון מפריע, למה הזמנתי אותו לקפה? ״תלכי לקפה, תיראי כמה הגייסון הזה נחמד ואת כבר תדעי, אני מבטיחה לך שהלב שלך כבר ידע.״ היא אמרה וכריסטופר ירק את כל המרק מפיו,
״זה לא טעים לי!״ כריסטופר צעק כשג׳ס הרימה אותו על כתפיה להיכנס להיתקלח והוא חבט עם אגרופיו הקטנים בגופה, ואני הייתי צריכה להיתכונן לקפה.

״מה אני אלבש?״ שאלתי את עצמי כשעברתי על המזוודה המצומצמת שהבאתי איתי, אבל הכל היה יותר מידי מהודר בשביל פגישה בקפה, וכמובן שדווקא אני שכחתי את הטייצים והגינסים שלי בדירה והבאתי רק חצאיות.
״אני לא מאמינה שאני עושה את זה עכשיו.״ נאנחתי כשעמדתי מול ארוני הישן, המלתחה הישנה של הילדת טום בוי. מזלי שכל התיכון לבשתי חולצות גדולות כך שזה התאים לי גם בימים אלה. בסופו של דבר יצאתי מהארון עם גינס ישן והחולצה הכי רחבה ונורמאלית שיכולתי למצוא, עם האולסטר הלבנות שלי.
״נהדר לראות את עצמי הישנה שוב פעם.״ חייכתי לעצמי קצת במראה, לבשתי את הלוק שאיתנו נהגתי ללכת כל חיי, וזה החזיר כמה זכרונות לא נעימים בכלל, וכמה זכרונות יוצאות דופן.

״לאן את יוצאת?״ אימי עצרה אותי בדרכי לדלת, האדם שהכי לא רציתי לראות עכשיו.
״אני? אני סתם הולכת לקפה בהמשך הרחוב. ורציתי ללבוש את הבגדים הישנים שלי קצת.״ אמרתי בחצי חיוך ומבט מבולבל הופיע על פנייה. ״אוקיי.״ אמרה בחוסר עיניין והמשיכה את ענייניה בזמן שנשמתי ארוכות ופתחתי את הדלת הישנה ומשב של אוויר שטף את גופי.
״ואל תחזרי מאוחר, אנחנו מתכננים ללכת למקום כלשהו.״ היא אמרה וקולה הישתתק, הבנתי לאן אנחנו הולכים.
״אני לא אחזור מאוחר אמא.״ אמרתי בחיוך וסגרתי את הדלת אחרי, כאילו אני עדיין גרה איתה ואני צריכה השגחה ושעות עוצר, אני בת 23 למען השם.
האוויר הזה עושה רק טוב, החיים שלי יותר ממבלבלים כרגע.
הבוסית שלי שונאת אותי ואני שוכבת עם בעלה ועכשיו גייסון? אני לא מבינה, אני אמורה להיות מומחית בדברים האלה?
כי בעיקרון אלכסנדר הוא הגבר המושך היחיד בחיים שלי שחשב על לדבר איתי.
וגייסון? אני באמת לא יודעת. הוא נחמד והכל אבל כל הסיטואציה הזאת סתם מפחידה. אני באמת לא יודעת למה היא מפחידה, אבל היא מפחידה אותי, מעט, בדרך מסוימת.
המחשבות האלה הן המחשבות העיקריות שרצות לי בראש בימים אלה, היחידות.
ככל שהרגליים שלי מיתקדמות לכיוון הבית קפה ככה הבטן שלי כואבת יותר ויותר.