התעוררתי מוצאת את עצמי במיטה לקח לי שניות ספורות להיזכר בשיגעון שתקף אותי אתמול.
אחחח הראש שלי התפוצץ,ברקע נשמעו הנחירות של אנה שגרמו לחיוך קטנטן לעלות על פניי,זרקתי מבט לשעון .
7:55
אני צריכה להודות לכאב ראש שלי שהעיר אותי בזמן .קמתי לאט מהמיטה ושיפשתי את עניי אני רואה מזווית העין שהידים שלי נצבעו בשחור אני מיד מבינה למה וקמה מיד לחדר השירותים לשטוף את פניי.המים הקרים מעירים אותי ומנקים ממני רגשות מיותרים,רגשות שהם בעצם נטל .
״לילי״ קולה של אנה קרא.
אנה כבר התעוררת?שאלתי בתמיהה אנה אף לא קמה בזמן ובטח שלא בשמונה.
״כן אה״...היא לחשה מהוררת.
״אה לילי אתמול שחזרתי מאוחר זה היה בגלל שלמדתי עם שון״,היא אמרה אתזה בטון שהבנתי מייד.היא מתכננת על הבחור.
״אז מה יש בניכם משהו ״
״לא"
״אמן״ היא נאנחה בייאוש ״הוא פשוט כזה חנון״ הוא גילגלה עניים.
״את תמיד יודעת לתפוס את המוזרים״ הנפתי את ידיי .
8:7
״טוב לילי נשמה צריך להתארגן ״.
כן להתארגן לעוד יום של סבל רטנתי .
״היי לילי סתכלי עליי..תסתכלי לי בעניים ,הרמתי מבט לעינה הכחולות המדהימות של אנה,העניים המעורערות קנאה.
״אל תיתני להם לשבור אותך את יותר חזקה מזה״.
אוי אנה רק אם היית רואה אותי אתמול היית חושבת שאני שבר כלי ,בואו נהיה כנים זה מה שאני.אבל אני לא יכולה להראות לה שאני חלשה ,אני לא יכולה להראות לאף אחד.
אני לא יכולה לאכזב אותה.
״אנה את יודעת שאף אחד לא יכול עליי״
.שקר מוחלט .
השפתיים שלה התעקלו לחיוך היא תפסה לי את הכתפיים וניערה אותם,
״זה יהיה יום מדהים אני מבטיחה״.
שלפתי מהארון ג'ינס אקראי חולצת בית שחורה וסווטשירט אפור,דחסתי את רגליי לאולסטר שחורות שהיו מונחות בפינה ופרעתי את שערי.
אני מוכנה צעקתי לאנה גם אני השיבה אנה מחדרה.היא לבשה ג'ינס לבן סוודר כחול כהה ארוך השיער שלה היה מסורק ומסודר נעלי וואנס שחורות היו על רגילה ומעט איפור היה על פנייה.
היא הייתה נראת נהדר .
״מצויין אפשר ללכת ?״
״אמממ אנחנו .. ״אנה מילמלה בהיסוס
נו אנה דברי פלטתי בטון חסר סבלנות
״ בסדר בסדר״ היא עדיין היססה יכולתי לראות אתזה.
לא צריך לחכות להארי ?היא מילמלה בשקט כך שבקושי יכולתי לשמוע .אבל שמעתי.
״לא״.
לא הייתה לי תשובה אחרת מזאת יצאתי מהחדר וטרקתי אחרי את הדלת משאירה את אנה המומה מתגובתי.
רק השם שלו עורר בי סערת רגשות ,פחדתי.
פחדתי שמה שקרה אתמול יקרה שוב.
בכל פעם שניסיתי להבין אך זה קרה ומה הסיבה לכך תמיד זה הגיע לאותה הנקודה,הארי .
הכל באשמתו רגשות שנאה בוערים בי ומחכים להתפוצץ הראש שלי כלכך עסוק שלא שמתי לב שהגעתי שהגעתי לבנייני הכיתות.אם יכולתי להשאיר את המוח שלי בחדר הייתי עושה אתזה משאירה אותו שם עם המחשבות שלי.
לילי נשמעה צעקה וסובבתי את ראשי ראיתי את אנה מתנשפת מאחורי ופנייה אדומות ממאמץ.
הצחוק עמד בגרוני ,פשוט לראות את אנה עושה ספורט המחשבה עלזה גורמת לצחוקי לפרוץ ,היא התבוננה במבט כועס אבל שלוש שניות אחרכך היא כבר נשכבה על הריצפה מתפוצצת מצחוק.
ראיתי את הילדים העוברים ושבים מבין הדמעות צחוק שהופיעו בעניי מתעלמים מהילדות המשוגעות על הריצפה.כזה נחמד לעצור הכל ופשוט לצחוק.
קמתי מהריצפה הושטתי יד לאנה שקמה מיד ודוחפת אותי קדימה מועדות כשיכורות טיפשות לעבר כיתה שכנראה לעולם לא תבין אותנו.
טיק...טק...טיק..טק.
תופפתי עם העט בחוסר סבלנות על המחברת. הבטתי בשעון בזעם כיאלו שהוא יזדרז אם יראה את מבטי הכועס .
מה שגרם לי להיות כלכלך עצבנית וחסרת סבלנות זה מי שישב לידי ולא הניח לי מתנצל,מתחנן ,מאשים אותי מושך בשערותיו מתוסכל.אני אוטמת את אוזניי ושוקעת בתוך עצמי,לא שומעת אותו לא שומעת אף אחד הכובע של הסווצרט עוזר לי לאטום את עניי מהכיתה הזאת מהמורה המתנשא מהמבט המאוכזב של אנה מהצחקוקים מהשמעות שעדיין לא נשכחו ובעיקר ממנו.
זרם חם עובר ביידי ועובר לגופי ושובר את האטימה שבניתי לעצמי .
אני מבטיחה ביד שאוחזת לי בזרוע מרימה את מבטי קצת יותר למעלה ופוגשת את עיניו הירוקות העצובות המבלבלות.
אפשר לשקוע בעיניו שעות.
אני מעיפה את ידו ממנו מתעקשת לא לקבל את תחינותיו.
״ לילי תקשיבי לי בבקשה אני יודע שאני שמוק אבל הכל בגלל שאני..כיאלו אני לא מסוגל..אני..״מר סטיילס״קולו נקטע על ידי מורה עצבני להיסטוריה ,״אני לא רוצה לשמוע מילה משניכם עד סוף השיעור״,מבחינתי זה היה בסדר גמור.כל הכיתה היסתובבה לעברנו ולחשושים נשמעו בכל חלקי הכיתה.
גילגלתי את עניי ונאנחתי כיאלו שהיינו צריכים צומת לב נוספת.
הארי הסתכל עליי בעיינים גדולות הוא נאנח סימן שפירשתי בתור וויתור.
אני מרגישה עיניים רבות בוהות בי אבל לא אכפאת לי אני רק רוצה שהצלצול יגאל אותי מיסוריי.
וכשהצלצול מגיע אני אוספת את דבריי.
התיישבתי בשולחן הקבוע שלנו בחדר אוכל כשבמגשי תפוח וקופסאות מיץ
תפוזים.לא הייתי רעבה למען האמת הייתה לי בחילה נוראית .
אנה מייד הגיעה והתחילה לדבר.היא לא שמה לב שבאוזניי תחובות אוזניות הפה שלה נפתח ונסגר,ואני שוקעת במילות השיר המנחמות אותי מילים אשר מבינות את כאבי.
"what have i became my sweetest friend averyone i know goes away it the end ".
אני שוקעת לאט לאט בשיר.
״and you could have it all my empire of dirt i will Let you down will make you hart".
אוזניה אחת נשמטת מאוזניי על ידיי הארי הבטתי בו בזעם על כך
שהפריע לי להקשיב למילות השיר המנחמות.
את מוכנה להקשיב לי לרגע הוא לחש לאוזני והשפעת השיר נהרסה בשנייה קצרה.
קמתי מין הכיסא ״כן קדימה אני מקשיבה קדימה תגיד את כל מה שיש לך להגיד״ צעקתי בפניו.
ראשים רבים הסתכלו עלינו.בכלל לא הייתי אמיצה כמו שזה נראה ידיי רעדו בצורה מפחידה הלב שלי פעם כלכך חזק שפחדתי שיפרוץ מחזי.
עשיתי אתזה כי לא הייתה לי ברירה אחרת עשיתי אתזה כי רציתי שכולם ישמעו את התנצלות הקטנה והעלובה שלו שבכל מקרה לא תשנה את מה שקרה אתמול אבל אולי חלק מכבודי יחזור אליי.
הוא הסתכל לי בעניים עמוק המבט שלו גרם לי להרגיש עירומה מבט כלכך חודרני ופולש שגרם לי לזוז באי נוחות.
״לילי אני מצטער״הוא אמר בקול רם ובטוח שגרם לכל האנשים בחדר אוכל להעריץ את האומץ שלו ולהאמין לביטחון שלו רק מי שמכיר אותו כמוני היה שם לב לרעד שעבר בשפתו התחתונה,וגרם לי להבין כמה הוא פוחד, פחד אמיתי פחד כואב .
הפחד שרק אני יכולה לראות.
YOU ARE READING
When you go-harry styles
Fanfiction*כל הזכיות שמורות לי elia2222 אין להעתיק בלי רשותי(אם ניתנת הרשות עם קרדיט בלבד)*
