Love Never Fears

התנגשות.. פרק ראשון

השעון הפקינג מעורר העיר אותי בשבע בבוקר, נזכרתי שהיום הלימודים מתחילים מ10.
זחלתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת בחדרי, ציחצחתי שניים, סידרתי את השיעיר ואספתי אותו לקוקו גבוה מתוח והתאפרתי,כולם אומרים שיש לי יופי טבעי ולא מבינים למה לי בכלל איפור, אבל מי אני שאקשיב להם?
שמתי מייק-אפ, סידרתי גבות ומרחתי פס איילינר עדין.
נכנסתי לחדר ארונות מוציאה טייץ שחור צמוד, גוזיית ספורט אפורה ומעלייה גופייה לבנה קצרה החושפת את בטני למראהו של הפירסינג.
נעלתי את נעלי האדידס הלבנות שלי ויצאתי מהחדר.
נכנסתי למטבח בתקווה לראות את אבי קורא בעיתון היומי ולוגם מקפה הבוקר שלו כמו כל יום.
התקדמתי לעבר אחד הארונות מוציאה קפה וסוכר ומרתיכה מים עד שמשהו על המקרר תפס את תשומת ליבי.
זה היה פתק מאבי שאומר שהוא יצא מוקדם לעבודה ויחזור מאוחר, מה שלא כלכך הפריעה לי.
ויתרתי על הקפה, יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ.
קצרתי את דרכי אל עבר הבניינים, לא היה לי כוח לרוץ ורק רציתי להגיעה לתחנת המשטרה שבה עובד אבי בתור שוטר חוקר בכיר.
הרגשתי את כוחותי אוזליים, אני לא טיפוס של בוקר.
ראיתי שלא נשאר לי עוד הרבה והחלטתי לתת פוש אחרון אך אז ראשי נתקל במשהו קשיח ועפתי לאחור מנסה עם ידיי למנוע את הנפילה אך ללא כל הצלחה, זה קרה ונפלתי קברתי את ראשי בין שתיי ידיי שכאבו עקב הנפילה ולפתע הרגשתי כאב חד בראשי.
"שיט ויק איזה פדיחות" מלמלתי לעצמי, הרמתי את ראשי מעט לראות את "העמוד" שנתקלתי בו.
מבטי נעצר על דמות גברית, היו לא עיניים כחולות בהירות ושיער בצבע חום כהה כמעט שחור שנפל לו על הפנים וכיסה מעט את עיניו.
הוא היה לבוש בגופייה לבנה שקופה פשוטה שהבליטה את ידיו השריריות, ומכנס אדידס פשוט ונעלי ספורט.
סביר להניח שהוא גם היה באמצע ריצה.
קול שקט קטע את מחשבותי.
" את בסדר? אני מצטער " אמר בעודו מושיט לי יד לעזרה.
הסתכלתי עליו ונתתי לו מבט מבולבל..
אחרי שנייה קמתי ללא כל עזרה, עקפתי אותו והמשכתי ללכת.
"יופי ויק זה מה שהיה חסר לך, אין מצב שפעם אחת תתעוררי לבוקר מושלם" לחשתי לעצמי בעודי מסדרת את הקוקו שנהרס.
"גייסון" שמעתי מישהו מאחורי צועק אך התעלמתי והמשכתי.
הכאבים בראש רק התחזקו יש מצב בגלל ההתנגשות ואפילו בגלל השמש מה שמזכיר לי שעוד לא שתיתי את הקפה של הבוקר.
הגעתי לתחנת המשטרה עליתי לקומה של המשרדים והלכתי לכיוון המטבח.
הכנתי לעצמי קפה וגם לאבא, הוא עצלן, הוא רגיל לזה שאני מכינה לו את הקפה של הבוקר כך שלא נראה לי שהוא הכין בכלל אחד כזה היום.
סיימתי והלכתי בזהירות לעבר המשרד של אבי.
הצמדתי את האוזן לדלת לוודא שאין לו שם פגישה או משהו.
לא שמעתי כלום אז החלטתי להכנס.
פתחתי את הדלת רואה את אבי שקוע במסמכים, התקדמתי אליו נושקת לו במצח.
"בוקר טוב אבא" אמרתי
"בוקר טוב נסיכה" אמר והרים את ראשו מהמסמכים ונשק לי בלחי.
הנחתי לו את הקפה על השולחן והתיישבתי לי ישיבה מזרכית על אחד הכורסאות.
"קפה? תודה עכשיו אני רגוע" אמר
"הייתה לי הרגשה שלא תקום לעשות קפה ותחכה לי" אמרתי מצחקקת ולוגמת מהקפה שלי.
שמעתי דפיקות בדלת והפנתי את מבטי לאבי.
"כנס ג'ק" אמר
והוא נכנס, שקוע במסמכים ומדפדף עם מבט רציני, מה שבאותו הרגע עורר את הסקרנות שבי.
ג'ק הוא הסגן חוקר של אבא שלי, הוא עוזר לו בכל מה שרק מחייב או מצריך עזרה.
בכללי אבא שלי הוא אצמעי ולא אוהב שעוזרים לו ושאומרים לו מה לעשות בדיוק כמוני, יותר נכון אני כמוהו.
" בוקר טוב ג'ק" אמרתי עם חיוך ולוקחת עוד לגימה מהקפה.
"בוקר טוב ויקטוריה" אמר והפנה את מבטו אליי בחיוך והחזרתי מבט מיואש.
אני כלכך שונאת שקוראים לי ויקטוריה, לא רציתי להעיר לו על זה למרות שהוא יודע, זה מעלה לי את העצבים.
"מצאת?" אבא שלי שאל את ג'ק.
"כן רוברט, יש כאן את הכל" ג'ק אמר מביט במסמכים ואז באבי.
אני כלכך חייבת לדעת מה כתוב שם.
"יופי אז תתקשר לגייסון תגיד לו שמצאת ושיחזור לקחת" אבא שלי אמר לג'ק והוא הינהן לו בחזרה בחיוב ויצא מהחדר.
"אבא מה קרה? אתה נראה לחוץ" פניתי ומבטו השתחרר מעט מהלחץ שתקף אותו.
"כלום לא קרה, סתם כמה מסמכים שצריך להדפיס למישהו" אמר..
"למי" שאלתי.. כן אני יודעת שזה לא אמור לעניין אותי אבל כזאת אני אני חייבת לדעת מה יש שם, או לפחות למי היא מיועדת שאדע לאיזו קטגוריה לשייך אותה.. רצח, בגידה, אונס..
נקישות על הדלת קטעו את מחשבותי, הפנתי את מבטי לדלת, היא נפתחה ואותו בחור שנתקלתי בו בדרך לפה נכנס.
"בוא גייסון שב וג'ק כבר יעביר לך את המסמכים" אמר וקם בעודו מסדר כמה דפים ומתקדם לכיוון הדלת.
"אני כבר חוזר" שמעתי את אבא שלי אומר ויוצא מהמשרד.
המשכתי לשבת ושתיתי את הקפה מסתכלת על גייסון שיושב על הספה ומחזירה לו מבט אדיש.
הסתכלתי עליו בוחנת אותו במבטים חדים מכף רגל ועד ראש עד שמשהו נראה לי מוזר, החלטתי לשבור את השתיקה ששררה בנינו והתקדמתי לעברו מתיישבת לידו ומרימה את רגליי על הספה, הסתכלתי לו על הבטן ומכיוון שהגופיה שלו הייתה לבנה שקופה דיי היה אפשר לראות הכל.
ראיתי כתם שחור כזה אבל זה לא היה על החולצה.
אולי זו צלקת או סתם סימן של מכה יבשה?, הוא עבריין? למה הוא צריך את המסמכים האלה?.
"אתה יכול להוריד את החולצה?" שאלתי אותו לא מרימה את מבטי
" מה זאת אומרת" שאל..