No Broken Hearts [H.S]

[10]

"אמה"

"עוד חמש דקות." אמרתי בעייפות ועטפתי את עצמי מסביב לשמיכה.

"את ממש רוצה שאני אשפוך עליך דלי מים?"

"אל תהיה בן זונה דילן." אמרתי וקברתי את ראשי מתחת לכרית.

"דילן?"

הייתי בטוחה לשניה שאני בביתי ודילן מעיר אותי, אך כשפתחתי את עיניי ראיתי את הארי.

אני והארי חזרנו להיות ביחד אתמול כשהארי החליט לסלוח לי ולחזור אליי.

"חבר ילדות. הוא נהג תמיד לבוא לבית שלי ולהעיר אותי באמצעות דלי מים."

"חשבת שאני הוא?"

"כן, אתה הזכרת לי אותו בעניין של הדלי מים, וחוץ מזה אני ממש מתגעגעת הביתה."

"למה את לא הולכת לבקר אותם אם את מתגעגעת אליהם? "

"אני לא רוצה ללכת לבד, וללוסי תמיד יש משהו אחר לעשות והיא עסוקה."

"אני יכול ללכת איתך."

"אני לא חושבת שזה רעיון טוב."

"למה? את גם לא תהיי לבד וגם תהיה לי הזדמנות לפגוש את המשפחה שלך וגם את הדילן הזה שדיברת עליו."

"אני בטוחה שאמא שלי תמצא איזשהו פגם בך ותתחיל להגיד לי שאני לא צריכה להיות איתך."

"מה שאמא שלך תאמר עליי ישנה את מערכת היחסים שלנו?"

"לא"

"אז לא צריך להיות לך אכפת מזה."

"בסדר, ניסע מחר."

"יופי" הארי אמר עם חיוך ענק.

***

אחרי שהארי הלך, החלטתי לעשות מרתון של שקרניות קטנות. אחרי שראיתי כבר עונה וחצי, שמעתי צלצול מהטלפון שלי.

"מי זה?"

"תתרחקי ממנו." שמעתי קול של אישה.

"מי את ומה את רוצה ממני?"

"אם את לא רוצה להיפגע אז את תצטרכי להקשיב לי."

"לכי להזדיין." אמרתי וניתקתי את הטלפון כי ידעתי שרק מנסים לעבוד עליי.

כמה דקות אחרי שמעתי שוב פעם צלצול מהטלפון שלי.

"אל תתקשרי אליי יותר!" צעקתי על האישה הזאת.