"סקרלט!" אימי צרחה מהסלון.
מה היא רוצה? חופש עכשיו, חוץ מזה, היא אף פעם לא מעירה אותי. את זה עושה השעון המעורר שכיביתי אתמול.
"מה?" צעקתי בקול צרוד מעט מהשינה. "בואי, אנחנו צריכים לדבר איתך" התערב אבי. וואו, זה משהו חדש, ההורים צריכים לדבר איתי...
"דברו" נעמדתי מולם משפשפת בעזרת כפות הידיים את עיניי הכחולות.
"אנחנו..." התחיל לומר אך האנה קטעה אותו.
"עוברים דירה" זירזה את דבריו.
לא היה לי אכפת, שיעשו מה שבא להם. גם ככה נעבור גם אם אני לא הסכים...
"לאן עוברים?" שאלתי ללא הבעה.
"כמה רחובות מכאן, ואת עדיין תשארי באותו בית ספר אם מזה את דואגת" הסביר.
"אני לא דואגת מזה, אני אפילו לא דואגת בכלל" גילגלתי את עיניי והלכתי לכיוון המטבח להכין לי ארוחת בוקר.
"הולכים לראות את הבית עוד שעתיים, לכי תתארגני" נעמדה לידי קסידי בזמן שהיא נוגסת בתפוח שהחזיקה.
"שעתיים זה הרבה, אני מתארגנת בעשר דקות" גילגלתי עיניים, למה להתארגן שעתיים לפני? זה סתם ביזבוז זמן.
"לזרוק על עצמך כמה סמרטוטים, לא נקרא להתארגן" התחכמה בניסיון לעקוץ.
"ולהתלבש במשך שעות, להעמיס את הפנים שלך באיפור כדי להראות כאילו את הולכת לחתונה, בשביל לגנוב לכלה את ההצגה, זה נקרא הגזמה" החזרתי באותו טון ודחפתי כפית דגנים לפה.
YOU ARE READING
BAD EXAMPLE
Romanceסיפורה של סקרלט ג'ונס. "And we have designed our lives by the imagination. We weren't prepared for difficulties, and yet we're trying to deal with him. But some die on the way." סקרלט היא נערה בת 16 פשוטה, פרצופה תמיד אדיש, תלמידה מופתית בעלת ציונים...
