"אין סיכוי שאני לובשת את זה" אמרתי באדישות והצבעתי על השמלה הורודה שאימי מחזיקה.
"סקרלט, זה מה שאת לובשת נקודה!" קבעה והניחה את השמלה על המיטה.
"תעשי את זה מהר, אנחנו יוצעים בעוד עשרים דקות" אמרה ויצאה מחדרי.
כשאמרתי שאני לא לובשת את זה, אני באמת לא אלבש את זה.
הוצאתי מהארון סקיני ג'ינס 3/4 מקופל בסוף, חולצה רופפת ללא שרוולים בצבע שמנת. וכמובן שנעלי אולסטאר שחורות.
אספתי את שיערי לקוקו גבוהה שממנו חמקו שתיי קבוצות שיער לצידיי הפנים.
"אומייגאד!" האנה פערה את עינייה כשראתה את בגדיי, כתגובה לצעקה שדפקה כולם הסתובבו, אימי ישר הזעיפה את פנייה וניגשה אליי.
"אמרתי לך ללבוש את השמלה, למה לא עשית את זה ובלי תירוצים!" צרחה.
"אני לא לובשת את הדבר הזה" גילגלתי את עיניי, מה שעיצבן אותה יותר.
"אמיליה אנחנו עוד נאחר!" הודיע אבי תוך כדי שמביט בשעון אשר על ידו.
"בסדר, נוותר לך הפעם. אבל בלי שטויות!" הזהירה, הנהנתי עם ראשי לאישור והיא יצאה מהבית, אחרייה אבי ואז אחיותיי.
רצתי קלות אל הדלת תוך כדי שאני לוקחת את הסקייטבורד.
"משפחת ג'ונס?" שאל בציפייה בחור הנראה בשנות הארבעים לחייו. עמידתו הייתה זקופה ומכבדת, אך לא רשמית מידיי.
אבי הנהן אליו והוא סימן עם ידו שנבוא אחריו.
"ברוכים הבאים לביתכם החדש" אמר בפריסת ידיים אל פנים הבית כאשר נכנסנו.
אם הוא אומר שזה בית, אז הוא מפנטז.
וילה, כן מדובר בוילת שלוש קומות...
"סקרלט, מה דעתך על החדר הזה?" אמא שלי שאלה אחרי שהאנה וקסידי בחרו להן את חדרן.
הנדתי לשלילה, לא אהבתי את הסגנון של החדר. הכל היה מוגזם, הקירות היו בלבן ורדרד, לא הקטע שלי...
"מה עם זה?" שאלה בחוסר מצב רוח בגלל שסירבתי כבר לארבעה חדרים.
חיוך נפרש על פניי והנהנתי.
החדר היה דיי גדול, אבל עדיין אהבתי אותו.
שניי קירות היו בצבע תכלת לבנבן, השניים האחרים בשחור בהיר, לא אפור, פשוט שחור בהיר.
המיטה הזוגית הייתה יפייפיה, אבל לא בהגזמה.
חצי מהקיר החיצוני היה מזכוכית שהשקיפה על הכיכר המרכזית.
YOU ARE READING
BAD EXAMPLE
Romanceסיפורה של סקרלט ג'ונס. "And we have designed our lives by the imagination. We weren't prepared for difficulties, and yet we're trying to deal with him. But some die on the way." סקרלט היא נערה בת 16 פשוטה, פרצופה תמיד אדיש, תלמידה מופתית בעלת ציונים...
