ילדה מאומצת- 1D ♡

פרק 2

#נקודת מבט לואי#
קמתי בבוקר,וחיכיתי לרהיטים לחדר של הילדה החדשה.
השעה הייתה 08:45 וקבענו עם החברה שהרהיטים יגיעו ב-09:00.
כעבור רבע שעה נשמעה דפיקה בדלת. הכנתי את הסבלים והם נכנסו עם הרהיטים.
כאשר הם גמרו לסדר את הרהיטים במקומות שקבעתי שהם יהיו,הם קיבלו את כספם והלכו.
הלכתי למטבח להכין אוכל,וכגשר גמרתי הערתי את הבנים שיבואו לאכול "קומווו כבר!!!!הכנתי אוכל!!"
וכעבור שתי שניות ראיתי את נייל יושב בשולחן מתחיל לזלול.
אחר כך צעקתי "הלכתי לבחור ילדה לבד!!!" וכעבור כחמש שניות ליאם הגיע,ואמרתי "סתם צחקתי,עכשיו שב לאכול".אחר כך אמרתי "פרי כאן" וכעבור רגע זאיין הגיע וכשראה שעבדו עליו התיישב לאכול. ואחרון חביב הארי...איך להעיר אותו? אוקיי יש לי רעיון! "יש פה עדר של נשים סקסיות בנות 20 מסתובבות ערומות" וכשהארי הגיע כולם התחילו לצחוק חוץ ממנו שהיה עם מבט מאוכזב על הפני מכיוון שזה היה בדיחה ואז התיישב לאכול גם כן.
אחרי שעה,כשגמרנו לאכול הלכנו להתלבש כדי ללכת לחפש ילדה לאימוץ.
~בנסיעה לבית היתומים "אור לחיים"~
התלבטנו איך לבחור ילדה ולבסוף החלטנו.
נעבור בין החדרים ונראה מה הן עושות בלי שהן יודעות שאנחנו מסתכלים עליהן ואז נחליט את מי העדפנו.
<כשהגענו ל"אור לחיים">
"היי גברת..." שאלתי "פלאסאוור" היא ענתה.
"היי גברת פלאסאוור,אני מעוניין לאמץ ילדה.אבל נרצה לעבור בחדרים בלי שהן ידעו וכך להחליט"אמרתי.
"בסדר גמור תטיילו לכם"ענתה.
עברנו בין המסדרונות וראינו הרבה בנות,בסוף המסדרון היה חדר רעוע ובו ישבה ילדה על כיסא מול שרפרף וניגנה שירים יפהפיים,היא מצאה חן בעניינו, בעיני כולנו.
ביקשנו מגברת פלאסאוור לקרוא לכל הבנות כדי שנראה לה את מי בחרנו והיא קראה להן.
"אותה" אמרתי והצבעתי על ילדה קטנה בעלת שיער חום בהיר עד כהה ועיניים ירוקות.
"אוקיי אז בואו נלך למשרד" אמרה והחזיקה בידה את הילדה הקטנה. כשנכנסו למשרד הילדה הקטנה נשארה לשבת בחוץ.
במשרד סיפרנו על עצמנו, ועל הלהקה שלנו ועל כך שאנחנו מפורסמים.גברת פלאסאוור אמרה לנו שהיא תביא אותה כדי לעשות בינינו היכרות.
הילדה ישבה בצד ושתקה, "היי אני לואי,מה שמך?" שאלתי.
"ניקול" ענתה לי. "ובת כמה את?" שאלתי עוד שאלה.
"עוד מעט 13" ענתה לי.
"מצויין" אמרתי וחתמתי על מסמכי האימוץ.
"בואי ניקול" אמרתי והלכנו איתה לכיוון המכונית.
~במכונית בדרך הביתה~
בתחילת הנסיעה כל אחד הציג את עצמו "היי אני הארי","היי אני זאין","היי אני נייל" ו"היי אני ליאם" כל אחד אמר בתורו.
"אז ניקול,תספרי לנו על עצמך" ביקשתי.
אז ככה" היא אמרה בחיוך "קוראים לי ניקול לילי טומלינסון עכשיו. השם הראשון שלי הוא ניקול והשם השני הוא לילי,פעם קראו לי ניקול לילי פנמן אבל עברתי לבית יתומים כאשר רצחו את הוריי בפיגוע." ראיתי את פרצופה מתעצב "הייתי לידם כשזה קרה...יש לי שאלה בבית יש לי חדר משלי או שאני עם עוד מישהו?"
"ברור שאת בחדר משלך"עניתי והוספתי "ויש לך חדר מיוחד להכנת שיעורי בית,כשתהיהי בבית הספר. ולשירה/כתיבת שירים/ריקוד. שמענו אותך שרה בבית היתומים לפני שבחרנו בך,את שרה מדהים והשירים שלך,הם מקוריים?".
"כן" ענתה בגאווה.
"אז נקנה לך כלי נגינה שתרצי לנגן/ללמוד לנגן וכל מה שתרצי בשביל השירה וכתיבת השירים, רק תבקשי".
"תודה לואי" היא אמרה.
הגענו הביתה והיא פערה את פיה.
שאלתי "מה קרה?".
"הוא עצום" היא ענתה.