תקועים בלי השראה ?
מחפשים רעיון חדש לסיפור ?
כאן תוכלו למצוא מגוון של הצעות (prompts) לסיפורים/רעיונות/דמויות
*מתעדכן באופן יומי*
חוקים והסבר מפורט בפרק הראשון.
*אני לא אחראית לתוכן המוצג*
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
🔺לא ידעו שהם יוצאים/מאוהבים🔺
"חמש פעמים שמצאתם את עצמכם מתנשקים אבל מהסיבות הלא נכונות והפעם האחת ששינתה את הכל"
⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊
" לא סיפרת לי שאת ואדם יוצאים... לא שזה מפריע לי אבל היה נחמד אם היית זורקת מילה..."
"מה ? יוצאים ? על מה את מדברת בדיוק ? "
" הי אשלי השגתי לנו בדיוק את הכרטיסים להופעה של אבריל לווין תפסתי לנו גם חדר במלון. עם נוף לים כמו זאת אוהבת. "
⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊
" זה התחיל בזה שלא סבלתם אחד את השני. בכל פעם שהייתם באותו החדר הייתה מתחילה מריבה גדולה וכל החברים שלכם היו מסתכלים מהצד ומגלגלים עיניים. עד ש... טוב החלטתם לשים את המריבות הילדותיות בצד. אפילו התחלתם להסתדר. לא שזה אומר משהו... אתם רק ידידים. אבל הפעם החברים שלכם חזרו להסתכל עליכם מוזר ואתם לא מצליחים להבין למה - עד שאת קולטת שאת יושבת על הברכיים שלו והרגליים המשולבות שלכם בהחלט לא מצביעות על רק ידידים"
🔺אויבים לאוהבים🔺
"טוב." הם התקרבו, משכו את ידיהם על חזהו של האחר. "אומרים שצריך להכיר מקרוב את האויבים שלך. ו... תאמין/ני לי, לפני שהשבוע הזה נגמר אני הולך/כת ללמוד כל מה שיש לדעת עליך. כל החולשות שלך, כל מה שגורם לך לתקתק, את כל הכפתורים הקטנים שלך." "די די. את/ה חייב/ת לפחות לקנות לי ארוחת ערב קודם. זה יכול להיות פרס הנחמה שלך על כך שתפסיד/י. "
⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊
"את צריכה להחלים, בסדר? "הוא בעט בצד המיטה של בית החולים. "זה לא כיף כאשר אני לא יכול למחוץ אותך."
"אוההה זה כמעט נשמע כמו דאגה."
"זו התרופה שהם נותנים לך, זה גורם לך לאשליות".
⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊
"את יודעת, בתור אויבים שמכריזים כל כך הרבה על כמה אתם שונאים אחד את השני, אתם מבלים המון זמן באופן צמוד" "אני לא שונאת אותו, אני שונאת להפסיד לו. וכולם יודעים שהקרבה הפיזית משמשת כדי לקבוע דומיננטיות. "
"כן, בטח, בטח. ומה מה מבט הגעגועים מסמל ? "
⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊⚊
"אז אתם יחד ?" "לא, לא, "היא צחקה. "זו בדיחה. הכל מזויף. אנשים כל הזמן הניחו שאנחנו יוצאים כי אנחנו חברים כל כך טובים, אז התחלנו להעמיד פנים כדי לקבל דברים חינם ולעבוד על כולם". "אבל אתם הולכים לדייטים, מתנשקים ומחזיקים ידיים, ואתם בלעדיים." "כן, אבל זה רק בכאילו." הם השתתקו, מתלבטים איך עכשיו, כשכולם עזבו את החדר, הם עדיין לא עצרו לגמרי עם שמות החיבה והמגע. זה היה כל כך טבוע בהם. מה אם מישהו יכנס פתאום, אחרי הכל? "... זה פשוט משחק,". לבם הלם. הם מצמצו אחד לעבר השני. השתיקה נמתחה. "אוי, אלוהים, אנחנו יוצאים".
