התחלה חדשה

פרק 4:

הוא ישב ובהה בי, חיכה לתשובה ואני רק חשבתי איך אני יוצאת מזה בקלילות, הרי אני לא באמת הולכת לתת לו תשובה אמיתית וכנה, אף פעם לא פתחתי נושא שיחה על זה וגם לא אפתח, לא מתאים לי לשתף, אף פעם לא הרגשתי צורך לעשות את זה, אני לא רוצה לעורר רחמים כלפי, תמיד עדיף שיראו שמבחוץ הכל נקי ומסודר כשמבפנים הכל בלאגן אחד גדול, כך העיינים פחות עליך, תמיד אנשים מחפשים את הרע במקום את הטוב, ככה זה עובד, אף אחד לא מסתכל על הדברים הטובים תמיד מוצאים דרך להרוס, בגלל זה אני מעדיפה שאף אחד לא יהיה שותף לבעיות שלי, הן שלי וכך הן ישארו שלי לתמיד "יקח לך עוד הרבה זמן לענות?" הוא שאל ואני זרקתי את הסיגריה על הרצפה "אין כל כך סיבה, אני לא אוהבת להתחבר" ניסיתי להישמע אמינה, כולי רעדתי מפנים, כל כך פחדתי שהוא לא יאמין לי "בולשיט, כולם מתחברים לבן אדם אחד לפחות ויש עוד חלק לשאלה שלי אם לא שמת לב" הוא אמר בהתנשאות "כנראה שלא אני" החזרתי לו על אותו מטבע "עכשיו אני יכולה לשאול שאלה?" שאלתי, ניסיתי להעביר את השאלה אליו, כך אולי הוא ישכח מכל הנושא, הוא הנהנן לחיוב, שאף מהסיגריה שלו וזרק "למה אתה כל כך נדבק אלי?" שאלתי בישירות "את מסקרנת אותי" הוא אמר ברצינות "יש מיליון ואחת בנות בבית הספר הזה למה דווקא אני" אמרתי בעצבים, תמיד אני מושכת אש גם כשאני לא מתכוונת, תמיד זה גרם לי להרגיש שונה, כיאלו אני יוצאת מין הכלל "תאמיני לי, עברתי על כולן, אף אחת מהן לא כמוך" הוא אמר עדיין רציני במיוחד ולא הבנתי למה, הבהרתי לו בצורה משמעית שאני ממש לא הולכת לעשות איתו שום דבר, אז למה הוא ממשיך לנסות להתקרב אלי "הבנתי" מלמלתי וקמתי על רגלי "לאן את הולכת?" הוא שאל ונעמד לידי "בחזרה לכיתה" אמרתי והסתובבתי אליו, הוא עמד צמוד אלי ולא הבנתי למה "את ממש יפה מקרוב" הוא מלמל והזיז את שערי מאחורי האוזן, לא הייתי בסיטואציה כזאת עם גבר מעולם, הבנתי שאני חייבת להתרחק ממנו, הוא ממש מסקרן אותי, פעם הוא עצבני, פעם נחמד, אבל זה לא משנה את העובדה שאני לא מכוונת להתחבר לאף אחד ובטח שלא אליו, לא כשאנחנו גרים באותו בית, מיד התרחקתי ממנו "דיי איתן" אמרתי והזזתי את ידו באגרסיביות משערי "את תצטערי על זה, לא דוחים אותי" הוא אמר והתרחק ממני.
היום נגמר והרגשתי הקלה, הרי גם ככה אני לא רואה את איתן בבית ככה שזה לא בדיוק משנה, אני רק חייבת לנוח ולצבור כוחות, אני כאן בקושי כמה ימים והמצב לא הולך ומשתפר רק להפך, התקדמתי לכיוון השער וראיתי את ברט עומד בכניסה, התקדמתי באיטיות וחלפתי על פניו "היי לין חכי" הוא אמר והסתובבתי "חיכיתי לך" הוא אמר בבישנות שלא נראת מתאימה לו "למה חיכית לי?" שאלתי "סתם לדבר איתך, רציתי לשאול אם בא לך ללכת לסיבוב?" הוא שאל וגירד בעורפו, ראיתי מזווית העין את איתן והחברים שלו עומדים צמוד לאוטו של איתן, הוא בהה בי "אוקי" מלמלתי מבלי להקשיב, הייתי עסוקה במבט של איתן שהיה תקוע עלי, זה כיאלו אנחנו מדברים במבטים "אז אני אדבר איתך?" ברט שאל והסטתי את מבטי והסתכלתי עליו "כן" חייכתי בשקט, הוא הניח לי נשיקה עדינה על הלחי והלך, התקדמתי לעבר המכונית שלי ופתחתי את הדלת, לפתע משום מקום היא נטרקה בחוזקה רבה שפחדתי שהיא תישבר, הסתובבתי וראיתי את איתן עומד מולי, העיינים שלו התכהו והמבט שלו היה אפל, כזה שעוד לא ראיתי "מה עובר עליך?" הרמתי את קולי מעט וראיתי את כל הסובבים מביטים בנו "תתרחקי מברט הבנת אותי?" הוא לא שאל, הוא ציווי עלי, באיזה זכות? מה הוא חושב לעצמו בכלל, באיזה סרט הוא חושב שהוא חיי שיש לו זכות להגיד לי מה לעשות "מה?" גיחחתי "אני לא מספיק ברור 'תתחרקי ממנו' " הוא אמר את השני מילים האחרונות באיטיות מסביר לי כיאלו אני דפוקה, מיד הסתובבתי לפתוח את הדלת והוא תפס בזרועי בחוזקה, זה כל כך כאב, ושוב הוא גרם לי להיזכר בדברים שבחרתי מהם, כל זמן שאני איתו, הוא רק מחזיר אותי למציאות שאותה אני מנסה לשכוח, לא יכולתי לדבר, הרגשתי את העיינים שלי מתלאות דמעות והתחננתי שהם לא ירדו, כנראה שהןא הבחין בזה ושיחרר את אחיזתו בזרועי, מיד נכנסתי לאוטו ונסעתי משם מהירות הבזק.
הגעתי הביתה נכנסתי בשקט, עליתי במדרגות וראיתי את קים יושבת בפינת האוכל "ליני מתוקה מה קורה?" היא שאלה ואני התיישבתי לידה מניחה את התיק בפינה "סתם יום כזה" אמרתי מוטשת מהכל בעיקר מאיתן שעושה לי חיים קשים "ספרי לי" היא ביקשה בעדינות, לא נעים לי לסרב לה, היא מארחת אותי כל כך יפה, אבל גם לא יכולתי לספר לה שאיתן מתנהג אלי בצורה חולנית ולא ברורה "לא משהו מיוחד את יודעת, סתם המעבר והבית ספר החדש, עוד לא התאקלמתי" אמרתי וניסיתי להישמע אמינה, כלומר זאת גם אחת הסיבות, אבל לא העיקרת, לא מפריע לי להיות לבד, כל החיים הייתי ככה, זה לא משהו שלא חוויתי, אבל להתחיל הכל מחדש שוב זה עיניין אחר וקשה לגמרי "לאט לאט, זה השבוע הראשון שלך, אני בטוחה שכולם יאהבו בך" קים אמרה בחיוך, היא כנראה לא מבינה עדיין "אני לא בטוח בזה" קול נשמע ברחבי הסלון והמטבח, הסתובבתי וראיתי את איתן עוד בשילוב ידיים כיאלו הקשיב לכל השיחה "איתן מתי הגעת מאמי?" קים שאלה "בדיוק הגעתי אמא מה יש לאכול?" הוא שאל את קים והתקדם לעברה ונשק לראשה, לא יצא לי לראות את איתן כל כך עדין, העיינים השחורות שלו נצצו מאהבה כלפי אמא שלו "הכנתי את האוכל שאתה אוהב" היא אמרה וניגשה לסירים שהונחו על הגז "תשבו לאכול" היא אמרה והוציאה שני צלחות "אני אוהב לאכול לבד" הוא אמר והסתכל עלי, כיאלו רמז לי ללכת, זאת אומרת זה לא בדיוק רמיזה אלה הודעה די ברורה "אני אעלה לחדר, אני גם ככה לא רעבה" אמרתי בחיוך לעבר לקים "איתן לא יודע לקבל אורחים" היא אמרה והסתכלה לעברו במבט זועם, והוא שלח לה מבט תמים ולא מבין מה עשה לא בסדר "לא זה ממש בסדר" חייכתי שוב ולקחתי את התיק ועליתי לחדר.
סידרתי את החדר מעט ונשכבתי במיטה לראות טלוויזיה, אני באמת לא מבינה מה הבעיה שלו, למה הוא חייב להיות כל כך קר, זה לא שאני תלית שכולה תכלת, אבל הוא מוציא את זה בצורה נוראית כלפי, לפתע הדלת נפתחה ללא הודעה מוקדמת ואיתן עמד ליד המיטה שלי והמבט שלו היה זועם מין הרגיל והעיינים שלו התכההו עוד יותר.