My name is Jane

(2) אזעקות

צילצול מחריש אוזניים נישמע בכל החדר, מה לעזאזל קורה כאן? אני חושבת לעצמי וכמה במהירות אל חריץ הדלת שגיליתי שיש רק בחדר שלי. פתאום ראיתי ״מכונה״ מכניסה באכזריות בחור גבוה ושרירי אם שער שחור עיניים ירוקות ומעט נמשים על האף והלחיים.
זה מוזר, למה מכניסים עוד בן אדם לכאן אם אין עוד חדרים פנויים? רגע... יכול להיות שיצרפו אותו לאחד החדרים?
בזמן שמוחי חשב על כל כך הרבא תרחישים, לא שמתי לב שה״מכונה״ והבן אדם המוזר מתקרבים לחדרי.
הדלת ניפתחה ידנית והבן אדם ניזרק פנימה. הייתי בהלם. מה קרה פה הרגע? פתאום הריצפה רעדה והמיטה שלי ירדה לאט למתה (כאילו מיתחת לריצפה) כבר אמרתי לכם שהטכנולוגיה בשנת 3556 הישתפרה מאוד? לפתע המיטה חזרה אבל היא הייתה שונה. היא הפכה למיטת קומותיים.
אוקיי... הבנתי מה הולך להיות כאן מעכשיו. יש לי שוטף לחדר. אבל מה היה אם האסלה? מברשת השיניים?
הצצתי בשעון וראיתי שהשעה היא רק 5:00. בשעה 7:05 בדיוק, הדלתות ניפתחות וכבר אפשר לצאת מהחדר. איך אני אמורה להרדם אם כבר קמתי?
צעדתי בשקט לכיוון המיטה שלמעלה, לא מעוניינת לדבר עם שוטפי החדש. אני חושבת שגם הוא לא ממש רוצה לדבר. אבל הוא צפה בכל צעד קטן שעשיתי. עליתי בשקט והוצאתי את היומן מהמחבוא שלו (מיתחת לכרית) שלפתי את העט מהחזייה שלי והתחלתי לכתוב על כל מה שקורה.
״אני יכול לקבל דף?״ לפתע שמעתי כל גברי, הזזתי את עיני לכיוון הקול והופתעתי לגלות שזוג עיניים ירוקות וגדולות צופות בי. לא אמרתי כלום פשוט נתתי לו דף, מאיפה הוא יביא קלי כתיבה? אין לי מושג. העיניים הירוקות נעלמו, הוא כנירא חזר לישכב במיטה שלו. אני המשכתי לכיתוב אבל הפסקתי כשראיתי שהדיו בעט הולך להיגמר.
ואז עלה לי רעיון: מעכשיו אני ינצל את מה שנישאר ויתכנן תוכנית בריחה! ברגע שהדיו יגמר זה היה הסימן שצריך להפסיק לחשוב ולהתחיל ליפעול.
***
הורדתי את ראשי בכדי להביט בבחור החדש. הוא לא כתב, הוא צייר. זה היה מוזר אבל גם מהפנט. הידיים שלו זזו במהירות ולא הצלחתי ליראות מה מצויר שם. לפתע הוא הביט בי. בלעתי את רוקי ועליתי חזרה למיטה שלי.
***
הדלתות ניפתחו אבל לא אני ולא הוא יצאנו מהחדר.
פתאום בלי שום אזהרה נוספת ״מכונה״ ניכנסה לחדר שלנו ובידה מברשת שיניים נוספת. לא הספקתי להבין מה קורה וכבר ראיתי את הבחור החדש בועט בחוזקה ב״מכונה״ והיא נשברת ומפסיקה לעבוד.
אזעקה נוראית נישמע ומלא ״מכונות״ נכנסו לחדר הסתתרתי מתחת לשמיכה מקווה שלא יבחינו בי. ה״מכונות״ לכחו את ה״מכונה״ השבורה ובנוסף הם לכחו את השוטף שלי, הם לא לכחו אותי.
ירדה לי אבן מהלב.
אבל, מה הם הולכים לעשות לו? קפצתי מהמיטה והתקדמתי לפתח הדלת... הצצתי לבחוץ והם כבר לא היו שם. כשהסתובבתי בחזרה ראיתי את הדף על מיטתו, התקדמתי וראיתי שמה שהוא צייר היה....
אני.