My name is Jane

(3) הרגלים

השעה עכשיו 13:35, הוא עוד לא חזר ואני מתחילה להיות רעבה. אני יוצאת בשקט מהחדר שלי ופונה למחשיר שדומה לכספומט. על המחשיר יש 4 כפתורים שכתוב על הראשון ״בוקר״ על השני ״צוהוריים״ על השלישי ״ערב״ ועל הרביעי ״בין לבין״. לחצתי על כפתור הצוהוריים וראיתי שעל המסך יש לי אופציות: פסטה,עוף,מרק,אורז,קוסקוס ונזיד בשר. לחצתי על פסטה. אחר כך הופיע לי רשימת משקאות: קולה,פאנטה,מים,מים מוגזים ואלכוהול. לחצתי על מים מוגזים, אני יודעת שזה לא הכי טעים מכל האפשרויות אבל מים מוגזים עושים לי טוב בבטן ובפה.
לאחר חמש דקות האוכל הופיע לי מול העיניים על מגש מתכת. אני יודעת שהאיכות של האוכל כאן דיי טובה. אכלתי שתיתי וחזרתי לחדר שלי.
***
השעה עכשיו 14:45 והוא עוד לא חזר.
אני יודעת שהוא יחזור כי אם הוא לא היה חוזר היו מחזרים לי את מיטת היחיד.
בדיוק שדיברתי על זה אזעקה עוד פעם נישמע וה״מכונה״ ניכנסה עם השוטף שלי למתחם, כולם הסתכלו עליו בהלם אבל אני לא הצלחתי ליראות אותו טוב מספיק. ברגע שדחפו אותו שוב בחוזקה לחדר ניכנסתי להלם בדיוק כמו כל השאר.
היה לו פנס גדול ומכוער על העין השמאלית, השפה התחתונה הייתה נפוחה בקצה והיה לו שריטה מכוערת שנמשכה מהאף עד ללחי הימנית. הוא היה ניראה מותש והוא בקושי הצליח לעמוד על הרגליים. החלטתי לעזור לו להגיע עד למיטה בצעדים קטנים. אני חושבת שהוא ניסה להגיד לי תודה אבל לא הצליח לו כל כך. הזזתי את הדף והעיפרון כדי שיצליח לנוח בשקט.
התקדמתי לכיור כדי לצחצח שיניים, כל הזמן הזה הרגשתי את מבטו תקוע בי. זה היה קצת לא נוח אבל אין מה לעשות... זה לא כאילו אני יגיד לו עכשיו להפסיק להסתכל עליי. זה ישמע כאילו אני מתנסה. הסתכלתי במראה וכל מה שראיתי היה ילדה מסכנה שרק רוצה לחזור הביתה בשלום. נאנחתי וחזרתי למיטה שלי מנסה להעביר במוחי רעיונות על תוכנית בריחה.
בנתיים כל מה שרשמתי ביומן זה זה:
״בשעה 7:05 הדלתות ניפתחות!
בשעה 20:45 הן נסגרות.
בשעה 10:35 ה״מכונות״ לוכחות קבוצה של בערך 35 אנשים.
בשעה 15:25 הם מחזירים את האנשים ולוכחים קבוצה חדשה של 25 אנשים.
בכל הזמנים האלה נישארת הדלת פתוחה אבל אני לא יודעת מה מחכה בחוץ!״
זה כל מה שכתבתי עד עכשיו אבל כשאני חושבת על זה אני ניזכרת שיש מצלמות מחוץ לחדרים.
באמת כדי לצאת לספור וליראות איפה הן ממוקמות!
״אוי שיט״ שמעתי מלמתה והתקופפתי ליראות מה קרה. ירד לו דם מהאף. הוא קם במהירות לעבר הכיור, ראיתי שהוא כבר יכול ללכת בכוחות עצמו.
מעניין אותי לדעת מה הוא עבר שם...