ביחד/Together

-3-

אחר כך אני זוכרת שהנחתי את הקופסה על השידה והתנשקנו קצת,ואז נשכבנו במיטה ונרדמנו שוב.
"לורי..?" חיפשתי אותה בעיניי וראיתי שכל הבית חשוך חוץ מאור קטן בסלון.
ניסיתי לקום אבל גיליתי שידי קשורה למיטה.
"לוריייייי" צעקתי והיא נכנסה לחדר.
"קראת לי?" היא צחקה כשהראתי לה את ידי הקשורה למיטה.
"אממ...כן" אמרתי וניסיתי להרים את ידי אבל לא הצלחתי.
"זה...אממ..." היא אמרה כאילו היא חושבת וצחקה,לא יכולתי שלא להצטרף לצחוקה וצחקתי גם.
"טוב את יודעת את עדיין הנחטפת ואני החוטפת שלך אז..." היא אמרה בשובבות וחזרה לשכב לידי במיטה.
"אממ..אני עדיין קשורה פה.." אמרתי כשהיא התכסתה בשמיכה חזרה "אז תנסי להתרגל,10 שעות מעכשיו את עם זה" היא צחקה ואני גילגלתי עיניים,היא תמיד הייתה עושה את זה,גם כשהיינו קטנות,יותר מידי סרטי כלא אם תשאלו אותי.
"ואיך בדיוק את מצפה שאלך לאכול ככה?" אמרתי והיא קמה מהמיטה בלי לדבר וחזרה אחרי כמה דקות עם מגש ועליו חביתה,2 פנקייקים בצורת לב וכוס קפה ליד.
"הבנתי" אמרתי והיא צחקה והתיישבה לידי.
אכלתי וכשסיימתי הנחתי את המגש על השידה לידי.
"מה עכשיו?" שאלתי והיא הלכה בלי לענות.
חיכיתי בסבלנות ואחרי כמה דקות היא חזרה עם 2 כרטיסים להופעה שיש היום בערב כנראה וסלסלת פיקניק שממנה ביצבצה שמיכת פיקניק משובצת.
"מה את חושבת על זה?" היא אמרה והניחה את הדברים בצד והתיישבה לידי בחזרה.
"אבל אם אני קשורה לפה...איך נלך?" שאלתי "ההופעה בדיוק בעוד 10 שעות" היא אמרה והצביעה על השעון שהיה על הקיר,השעה הייתה 9 וחצי בבוקר.
"טוב" אמרתי והתיישבתי חזרה במיטה.
"עכשיו...לא סתם קשרתי אותך את יודעת" היא אמרה בשובבות,חשבתי איזו חולשה היא יודעת עלי ותוכל להשתמש בי עד שנזכרתי...אני רגישה לדיגדוגים,והיא יודעת את זה.
היא חזרה למיטה והתחילה לדגדג אותי,נקרעתי מצחוק והיא גם וכשלא יכולתי יותר צעקתי לה להפסיק והיא הפסיקה לכמה דקות ואז חזרה לדגדג אותי שוב.
"דיי תפסיקייי" צעקתי כשאני נקרעת מצחוק מהדיגדוגים "לא רוצה!" היא צחקה ודיגדגה אותי יותר.
אחרי חצי שעה שצחקנו נשכבנו אחת ליד השנייה במיטה.
"אז מה נעשה היום חוץ מההופעה?" אמרתי והיא חייכה חיוך ערמומי "חשבת שסיימתי לענות אותך?" היא הלכה וחזרה עם הטלפון שלי והדליקה אותו.
"לא לא לא לורי לא.." נכנסתי ללחץ כי ידעתי שיש לי שם התכתבויות עם בנים,אבל זה היה מאוחר מידי,לורי קראה חלק מהשיחות שלי איתם וחיוכה נמחק.
''לורי אני מצטערת..." היא יצאה מהחדר בלי לומר דבר וזרקה את הטלפון על המיטה.
חיפשתי בשידה שלידי משהו שיעזור לי להשתחרר מהאזיקים והדבר היחיד שהיה שם הוא צרור מפתחות קטן,ניסיתי כמה פעמים ולמזלי בסוף הצלחתי לפתוח את האזיקים.
לקחתי את הטלפון שלי שהיה זרוק על המיטה וכיביתי אותו מבלי להסתכל על ההודעות בו.
"לורי.." הלכתי לחפש אותה ברחבי הבית ומצאתי אותה בוכה בחדר הקטן בסלון,הנחתי את הטלפון שלי על השידה הקטנה והתיישבתי ליד לורי והיא התרחקה ממני קצת.
"לורי אני מצטערת..." אמרתי והיא התייפחה "כל הזמן הזה...לא שכחתי אותך...ואת..יצאת עם בנים ושכחת ממני לגמרי..." היא אמרה בשקט והמשיכה לבכות.
"אני לא שכחתי אותך...אני לעולם לא אשכח אותך..." אמרתי וחיבקתי אותה,היא הניחה את ראשה על כתפי וניגבה את דמעותיה.
"אני מצטערת..." אמרתי והיא לא הקשיבה,היא קמה ולקחה את היד שלי והובילה אותי איתה חזרה לחדר השינה.
"בואי" היא לחשה,צייתתי וראיתי אותה נשכבת במיטה ומרימה את השמיכה,מסמנת לי לבוא לשכב לידה.
נכנסתי לידה מתחת לשמיכה והיא כיסתה את שתינו והסתכלה עלי,עינייה היו עדיין רטובות קצת מהבכי והיא התקרבה לנשק אותי,הרחקתי אותה והיא התבאסה,התקרבתי אליה אני ונישקתי אותה נשיקה ארוכה.
"אני אוהבת אותך לורי...אני לעולם לא אשכח אותך.." אמרתי והיא רק הסתכלה עלי בעינייה הכחולות כמה שניות ומשכה אותי לעוד נשיקה.
דיברנו קצת וסיפרתי לה שאחרי שהיא עזבה לא הלכתי שבוע לבית הספר,ושאמא שלי חשבה שזה בגלל שנפרדתי מחבר שהיה לי והיא מצאה לי את איתי,הילד מח'3 שכל הזמן צחקנו עליו בעבר,אני עשיתי את עצמי מתאהבת בו עד שאמא שלי האמינה לי ופשוט אמרתי לו שאני לא רוצה את הקשר הזה יותר והפסקנו לדבר.
לורי שכבה לידי כל הזמן כשדיברתי והקשיבה בשקט.
"לא היית צריכה לעשות את זה בגללי..." היא אמרה וליטפתי את שיערה "אבל לא אהבתי אותו...אהבתי אותך...ואני עדיין אוהבת" אמרתי בשקט והיא המשיכה להסתכל לתוך עיניי.
"בואי" היא אמרה אחרי כמה דקות וקמה מהמיטה,הלכתי אחריה למטבח והיא הורתה לי לשבת בכיסא ליד השולחן הקטן ולהסתכל ולא לעשות כלום.
הקשבתי לה והבטתי בה כשהכינה סלט ירקות ו2 צלחות עם שניצל ואורז בכל אחת.
היא סיימה להכין והניחה את 2 הצלחות וקערת הסלט על השולחן והתיישבה בכיסא לידי.
"אליס" היא אמרה והסתכלתי עליה "את הרגשת שזה כבר היום השלישי שלנו ביחד?" היא אמרה ועניתי לשלילה,באמת לא הרגשתי איך הזמן עבר כלכך מהר...וכרגע כל מה שרציתי הוא להישאר איתה פה לתמיד.