בבוקר, לואי התעורר אך עוד לא פקח את עיניו. הוא הרגיש גוף חזק ושרירי עוטף את גופו הקטן, היה לו ריח כל כך נעים, והוא פשוט רצה להשאר כך לנצח.
הוא נרדם עם הג'ינס והחולצה שלבש אתמול וזה לא היה נוח במיוחד, אבל הוא אפילו לא שם לב לזה.
כל מה שהוא התרכז בו באותו הרגע, היה כמה שנעים לו כך עם, הנרי .
הוא הרגיש את הארי זז מעט באי נוחות, גם הוא נרדם עם הבגדים מאתמול.
לואי פקח את עיניו באיטיות והביט בהארי.
כן, משהו בו היה לו מוכר, כל כך מוכר. הוא לא מבין מאיפה.
הוא חייך כששפתיו של הארי נפתחו והתחילו לצאת מהן נשימות חלשות שדיגדגו את קצה אפו.
מה כל כך מיוחד בו? למה הוא גורם לגוף של לואי להגיב אליו כך, לכל הצמרמורת האלו, לחיוכים שעולים על פניו ללא שליטה, לרצון העז הזה למגע והנשיקות שלו. לכל דבר קטן.
ובנוסף לכל זה, את מי הוא מזכיר לו?
אולי את אלכס?
אלכס. לואי כבר התגבר עליו. בכל זאת, עברו יותר משבע שנים.
אבל תמיד ישאר לאלכס מקום קטן בליבו של לואי.
רק שעם הזמן, החלק של הארי בליבו גדל, ושל אלכס קטן.
וכן, הוא יצא עם כמה אנשים בשנים האחרונות, אבל הוא לא באמת התאהב. מאז אלכס.
בכל מקרה, לאחר עוד בהייה ארוכה בפניו של הארי. לא. עדיין לא מובן מאיפה הוא מוכר לו, ולמה הוא משפיע עליו כל כך.
למה הוא מוצא חן בעיניו, כל כך, ואפילו יותר מידי. בכזה מעט זמן.
הוא לא ידע באיזה שעה הארי תכנן לצאת, אבל הוא לא רצה להפריע לו. אז הוא החליט לקום בינתיים ולהתארגן בעצמו.
לואי ניסה להתרחק מעט מהארי אך זה היה קשה מאחר וזרועותיו עטפו את כל גופו. הוא בעדינות הרים את ידו של הארי ממותנו וכשניסה להתרחק הוא הרגיש את היד חוזרת מהר למקומה ומושכת אותו בחזרה.
הוא גיחך והחזיר את ראשו לכרית, מול הארי.
"בוקר טוב" הוא לחש
הארי חייך, עיניו עדיין עצומות וגומה מופיע בלחיו.
"בוקר טוב לו" הוא לחש בחזרה ולואי התקרב לתת לו נשיקה קטנה
"צריך לקום" הארי מלמל בשקט, עדיין לא פקח את עיניו, גורם ללואי לגחך שוב.
"אני רואה שצריך" הוא אמר
הארי רק הנהן ומשך את לואי קרוב יותר, אם זה בכלל היה אפשרי.
"אל תשכח שצריך לעבור בבית שלך גם" לואי אמר בשקט בזמן שליטף את שיערו הקצר והרך של הארי.
