"היי" הארי מלמל לאחר התקף לב קטן
"היי" לואי ענה והשפיל את ראשו
(היי הפך להיות ה'אולוויז'/'אוקיי' שלהם 😊)
"לואי, למה אתה כועס בלי לתת לי הזדמנות להסביר?" הארי שאל
"א-אני פשוט פוחד .."
"פוחד ממה?"
"פוחד מלהיפגע"
"לו .. אני בחיים לא אפגע בך." הארי אמר ועצר לרגע "כלומר, לא מרצוני זה בטוח"
שפתיו של לואי התעקמו מעט לחיוך.
"אלא אם כן אתה תחפור, ואז אני לא אוכל להבטיח כלום" הוא צחק
"תשתוק" לואי אמר ולא יכל להוריד את החיוך מהפרצוף שלו. מבין שהארי משפיע עליו נורא.
"אתה תבוא מחר לגלידרייה?" הארי שאל אותו
"כן" לואי ענה בלי להסס, "אני מצטער..."
"זה בסדר ... נוכל לדבר מחר" הארי אמר ברכות וחייך לפאלפון
לואי הנהן, למרות שידע שהארי לא יוכל לראות.
"נתראה" הוא אמר לו
לאחר שלואי ניתק, הוא החזיר ללוטי את הפאלפון שלה.
"אז ... אתם בסדר?" היא שאלה, מבינה לבד
"כן" לואי אמר, "נראה לי"
"זה היה מהר" היא חייכה, "ואתה שמח?" היא שאלה
לואי הנהן, חיוכו מתרחב.
"אז גם אני" היא אמרה והתיישבה בספה, "תגיד, המצלמה שהבאתי הביתה .. אתה צריך אותה?" היא שאלה
"למען האמת כן .." הוא אמר, נזכר בכך שהנרי אמר שזאת תהיה המצלמה שלהם.
"הו, אז אני רק אצטרך לקחת אותה מחר איתי לעבודה, בשביל כמה תמונות .. ואני אחזיר לך" היא אמרה לו
"אוקיי"
-
הארי הגיע בבוקר לגלידרייה כהרגלו. מוריד את הכיסאות מהשולחנות, מסדר ומארגן.
עד שלפתע שומע שמישהו נכנס. הוא במהירות מסתובב, ומולו נמצא לואי.
ליבו נמס והוא כל כך שמח שהם השלימו ושהכל בסדר עכשיו.
לואי חייך אליו, גורם לו לחייך בחזרה.
"היי" לואי מלמל בשקט כשהתקרב אליו
"היי" הארי לחש, "לא חשבתי שתבוא מוקדם"
לואי בקושי ישן הלילה, ומיד כשראה שהגיעה השעה הוא קם מהמיטה. אך הוא לא יגיד לו את זה.
"איך היה פה אתמול?" לואי הסתקרן כשהתקרב טיפה יותר להארי
"למה אתה מתכוון?" הארי שאל בחשד
"סתם, היה משהו מיוחד?"
"אתה מתכוון לקנדל?"
לואי הנהן במבוכה ומיהר לנתק את קשר העין עם הארי.
"היא הגיעה גם אתמול .." הארי אמר, גורם ללואי מיד להטות את מבטו לכיוונו בחזרה.
"מה ... מה היא אמרה?" לואי שאל
הארי גיחך, "היא הביאה לי פתק עם המספר שלה"
עיניו של לואי התרחבו, "שמרת אותו?" הוא שאל בחשש
"לא," הארי אמר
"אז .. מה עשית עם זה?"
"זרקתי לפח" הארי גיחך שוב
"למה אתה צוחק?" לואי שאל, לא יכול למנוע מחיוך לעלות על הפרצוף שלו רק בגלל הארי.
"כי זה מצחיק"
"לא זה לא"
"כן זה כן" הארי שוב צחק
לואי לא עצר את הרצון העז שלו, ופשוט התקרב יותר וחיבק את הארי. הארי חיבק בחזרה.
"התגעגעתי אלייך" לואי מלמל כנגד חזהו של הארי
"עבר בסך הכל יום" הארי לעג
"הייי!" לואי קרא והתכוון להתרחק מהארי אך הוא הצמיד אותו אליו בחזרה וצחק,
"סתם לו, גם אני התגעגעתי" הוא אמר ולואי חייך שוב
"ועכשיו, תעזור לי פה"
השניים התנתקו מהחיבוק, ולאחר אירגון קצר הם מאחורי הדלפק. מחכים לאנשים.
"בפעם הבאה תן לי לפחות לנסות להסביר" הארי אמר, פניו מופנות לכיוון הכניסה של הגלידרייה ולואי עומד לידו.
"אני מצטער ..." לואי אמר בשקט.
שוב, הנשיקה לא באמת הייתה הסיבה היחידה לריחוק הקטן שהוא יצר ביום האחרון. אבל הוא בכל זאת ישמח להסבר מה פשר הנשיקה. "אבל אתה יכול לנסות להסביר עכשיו"
"אני באמת לא יודע מאיפה זה בא," הארי אמר, מעוות את פניו כשנזכר ברגע הזה, "צחקתי עליה בגלל משהו מטופש שהיא אמרה, היא פתאום חייכה ונישקה אותי!"
"ואהבת את זה?" לואי שאל בשקט
"אהבתי את זה? לא." הארי אמר בהחלטיות כשהפנה את ראשו במהירות לכיוון לואי "אני יכול להראות לך בדיוק מה אני אוהב, ואני יכול להבטיח לך .. שזה ממש לא היה כך"
"אני אשמח" לואי חייך
הארי חייך גם, מתקרב ללואי ומפגיש את שפתיהם.
נע ברכות, בעדינות, חש על שפתיו כל מילימטר משפתיו של לואי.
לואי העלה את ידו לשיערו הקצר של הארי והחזיק, לא מהסס גם לפרוע אותו מעט.
הארי מרגיש את ביטנו מתרסקת וליבו מתפוצץ.
מי היה מאמין שדבר כזה יקרה להארי סטיילס. זה שהיה פשוט זונה ממין זכר בעברו.
בעדינות הוא מלטף את גבו של לואי ואז לאט לאט מחליק את ידו לישבנו, גורם ללואי לפלוט גניחה קטנה מספיק בשביל לפתוח את פיו ולאפשר ללשונו של הארי להכנס.
אני אשמור עליו. הארי חרט לעצמו במוחו.
לפתע השניים שמעו כחכוך בגרון ומיד התנתקו. בחוסר רצון מוחלט.
לואי היה כל כך מובך, הוא הסמיק כמו מטורף ולחייו רתחו. שפתיו היו לחות והוא מיהר להסתובב ולנגב אותם עם ידו בעוד הארי סידר את שיערו.
"מצטער להפריע" הבחור גיחך, "אני רק רציתי גלידה"
וכך החל עוד יום בגלידרייה.
