כל החיים לפנייה

פרק 14- שוב אתה

שוב מצטערת על האיחור אני אסביר בסוף..
הנה הפרק ❤❤

אני פותחת את הדלת בתקווה שזה שליח הפיצה ואני רואה אותו, שוב, הוא לא עוזב אותי

"מה עכשיו?! " אני צועקת לוחשת לו, לא מעוניינת שטיילר יראה אותו

דחפתי אותו החוצה ויצאתי סוגרת את הדלת

"מה לא הבנת באל תבוא לפה יותר או שאני אקרא למשטרה" דיברתי בקול רגיל אך מאיים

"אני אוהב אותך,תני לי עוד הזדמנות " הןא ביקש

"לא! פשוט לא! אתה הרסת לי את החיים ואתה בא לפה ומבקש ממני עוד הזדמנות?! אתה לא רציני בהחלט"
התעצבנתי

"תראי כמה עשיתי בשבילך, התגרשתי מאשתי, באתי עד לפה ואני לא מוכן לוותר"
הוא אמר בקול רגוע

"אתה החזקת אותי כמעט שנה בסתר, הייתי צריכה להתגנב לבית שלך זה נראה לך נורמלי?! גבר נשוי לא אמור היה לעשות את זה, מתחתנים עם מישהו מתוך אהבה ולא בוגדים בו, מאיפה לי שלא היית עם אף אחת בזמן שהיית איתי "
דיברתי בטון עצבני וגבוה ובדיוק כסיימתי האופנוע עם שליח הפיצה עצר ליד בייתי וירד
מהאופנוע ובא לקראתי עם הפיצות ביד

"עכשיו תסלח לי הגיעו הפיצות, תלך בבקשה" דיברתי אל תומאס

"היי, כמה זה יצא בסוף כל הפיצות? " שאלתי

"180 בסך הכל" השליח אמר ותומאס הוציא את הארנק ושילם במקומי

"מה לעזעזל אתה עושה " דיברתי בלחש לתומאס

"בבקשה הנה הפיצות" השליח הביא לי אותן ליד והלך לעבר האופנוע ונסע מפה

"תהני מהפיצות " תומאס אמר לי והלך ואני נכנסתי הביתה

"וואי כמה זמן, מה ניהלתם שם שיחת נפש "
זואי שאלה אותי בציניות

"כן בייב מה לקח כל כך הרבה זמן?!" טיילר שאל בטון מודאג

"הכל בסדר, דיברנו קצת באמת, השליח הזה תמיד מביא לי את ההזמנות שלי, מזמן לא ראיתי אותו" שיקרתי

הנחתי את הפיצות על השולחן הקטן בסלון ושניהם התחילו לאכול , הלכתי לעבר השרותים מרגישה בחילה נוצרת , וברגע שאני מגיעה לשרותים, אני מקיאה את כל מה שאכלתי היום
עד מתי הוא יביא אותי למצב הזה, נמאס לי מכל ההתנהלות הזאת

קמתי מהרצפה ושטפתי את פי וחזרתי חזרה לסלון, כבר לא הייתי רעבה ותחושת הבחילה נשארה בתוכי עדיין

"בייב" פניתי אל טיילר והוא הסתכל לעברי עם משולש פיצה בתוך פיו וגיחוך קטן ימא ממני

"יש בי תחושת בחילה אני כבר לא רעבה, אני עולה לחדר, אתם יכולים לאכול תפיצה שלי, תבוא אליי כשתסיימו ?"
שאלתי וידעתי מה תשובתו תהיה

"היי לאב את בסדר? ברור שאני אבוא ברגע שאני אסיים " טיילר ענה

"כן בייב הכל טוב " אמרתי והלכתי לכיוון המדרגות

"בתאבון לאברס" צעקתי להם ועליתי למעלה

נקודת מבט זואי -

ברגע שאשלי אמרה לנו בתאבון ועלתה למעלה תחושה מוזרה התפשטה ביני לבין טיילר, זה כל כך מוזר ששכבתי עם אותו הגבר שכרגע יוצא עם אחותי

"תעבירי תחרא הקיטשי הזה לפני שאני אתחרפן " אמר בנימה מצחיקה לוקח עוד משולש פיצה

העברתי את הטלנובלה ששודרה ודיפדפתי בין הערוצים

"תעצרייי!! " אמר בקול חזק

"מה קרה?! " הסתכלתי עליו בבהלה

"זה משחק פוטבול של הקבוצה של-" קטעתי אותו

"זה לא מעניי-" דפיקות חזקות נשמעו על הדלת, כאלו עוד שנייה שוברים אותה

"רגע אני באה " צעקתי והתקדמתי בחשש לעבר הדלת וטיילר הסתכל עליי במבט חושש

הדפיקות נמשכו באותה המהירות והחוזק
הגעתי לדלת פותחת אותה ורואה את סיימון במצב שבור עם עיינים אדומות ונפוחות ודמעות בעיניו

"אשלי? " הוא שאל בקול חלש והוא נשמע כל כך שבור

"למעלה " אמרתי בנימה רגועה בלי לתחקר אותו והוא נכנס ורץ למעלה

נקודת מבט אשלי -

דלתי נפתחה וסיימון נכנס לחדרי וסגר מיד אחריו את הדלת ונפל על ברכיו, קמתי מהר מהמיטה הולכת לעברו יורדת לברכי גם

"מה קרה סיי, תסתכל עליי" ביקשתי ממנו
הוא הרים את מבטו אליי, מבט כל כך שבור עיינים נפוחות כאלו בכו כל חייהם

"היא - " הוא קטע את עצמו בעוד גל בכי, לא יכולתי לראות את זה פשוט אימצתי אותו לחיבוק כזה גדול מרוב הבכי שלו התחלתי לבכות גם

"הכל בסדר האן אני איתך" חיבקתי אותו משחקת עם שערו, דבר שאני יודעת שבדרך כלל מרגיע אותו לאחר עשר דקות שישבנו ככה הוא נרגע קצת

"סיי תסביר לי מה קרה בבקשה, בחיי לא ראיתי אותך ככה "

"הכל בגללה-" הוא שוב התחיל לבכות
לא ידעתי כבר מה לעשות פשוט ישבתי איתו ככה עד שהוא נרגע

בנוותתתת אתן בטח משש כועסות עליי, אני ממש מצטערת שלא העלתי הרבה זמן, התחלתי ללמוד והייתה לי גם גדנ"ע וגם טסתי לחו"ל והיה לי מחסום כתיבה קטןן מעכשיו אני מעלה בקצב סדיר מבטיחה לכן ❤❤

אשמח לקבל גם ביקורת איך הסיפור ומה דעתכן, כל ביקורת ודעה מתקבלת ❤❤❤