כל החיים לפנייה

פרק 20- סוד

"את כועסת על זה שאני עם טיילר והילד שלי מתומאס?"

"לא...אבל את לא יכולה לשחק בהם ככה" היא הפצירה בי

"אני לא רוצה לשחק בהם, אני לא ידעתי שהם אחים עד היום..  אני הייתי בהלם"
אמרתי לוקחת נשימה וממשיכה
"אבל תומאס פגע בי בצורה מטורפת, קשה לי לסלוח לו, המילים שלו חרוטות לי בזיכרון כל כך"

היא שתקה מסתכלת עליי מחכה שאני אמשיך לדבר

"הוא השאיר אותי ילדה בת 18 בהריון, ללא חברים, ללא משפחה, ללא תעודת סיום...
נשארתי פשוט לבד "
מחיתי כמה דמעות שירדו בלי ששמתי לב

"אני וויתרתי בשבילו על הכל והוא וויתר עלי"
קלרה התקרבה אלי ועטפה את ידי בידה

"ועכשיו אחרי שבעה חודשים אני מרשה לעצמי להתחבר למישהו והכל חוזר אלי"
היא חיבקה אותי נושקת לראשי

"אני יכולה להבין אותך ואני יכולה להגיד לך שעד שאת לא תחליטי בעצמך את מי את רוצה יותר לחיות איתו כרגע זה לא יעזוב אותך.. כי אני רואה שאת מתלבטת, אם לא היית מתלבטת לא היית עולה למרפסת ונשארת לשבת עם טיילר"
היא אמרה וכל מילה שלה הייתה נכונה

עם כל הכעס שלי לתומאס אני עדיין רוצה אותו במובן מסויים
וטיילר מושלם הוא הגבר החלומי של כולן הוא יודע מה להגיד ומתי, הוא מחבק ויודע להחמיא בניגוד לתומאס שמבטא את הכל אחרת.. לפעמיים הייתי חושבת שתומאס חסר רגשות

"אני אתן לך לחשוב על זה עוד קצת ונדבר על זה מאוחר יותר" קלרה אמרה נושקת שוב לראשי ומתרוממת מהספה

"הוא יחזור בקרוב אל תחכי לו עוד הרבה" היא אמרה ונעלמה מהאופק שלי

אני המשכתי לחכות.. הסתכלתי לעבר החלון מחכה שהוא יגיע

*נקודת מבט תומאס*

ביקרתי את אליזבת' ושמחת חייה שיפרה את מצב רוחי וגרמה לי לשכוח קצת מכל הבעיות שלי

לא ראיתי אותה הרבה זמן אחרי התאונה התרחקנו מאוד...

חזרתי הביתה עייף ומת כבר להוריד את החליפה הזאת מעליי ולהתקלח אשלי השאירה לי עניינים לטפל בהם

נכנסתי לתוך הבית שהיה שקט והאורות היו כבויים, הלכתי לעבר המדרגות עובר דרך הסלון ומבחין באשלי שנרדמה על הספה

התקרבתי אלייה והיא נראתה פשוט כמו מלאך ישן
אני כל כך אוהב אותה, הסתכלתי עלייה מזיז קבוצת שיער שנחה לה על פנייה למאחורי האוזן וכשהיא חשה במגעי היא מתעוררת

"היי בייב" אני עונה לה ברכות והיא מסתכלת עליי במבט לא מובן

"חזרת" היא אמרה
עכשיו הבנתי מה היא עשתה פה, היא חיכתה לי