פרק 16- לייקרס

660 49 3
                                    


"אז למה מתחפשים?" שאל צ׳ייס ונפל על הספה איתי, עשיתי פרצוף של לא יודעת דבר ונשענתי על הספה עם הפנים שלי מול שלו. מחשבה מצחיקה עלתה לראשי, "אולי נתחפש לקים קרדשיאן וקניה וסט ואני אדחק כריות לתחת כדי שיהיה לי בגודל של שלה." צ'ייס פרץ בצחוק וכך גם אני. שנרגענו ממנו, הוא הסתכל עליי ואמר, "עכשיו ברצינות, למה מתחפשים?"

הרהרתי קצת ודלת הבית נפתחה. ברנדון וזואי נכנסו פנימה, קצת רטובים מהגשם. הם הורידו את המעילים ושמתי לב שלברנדון מצויר פופאי על החולצה."יש לי רעיון!" צעקתי וחבטתי בזרועו. "נו?" שאל בסקרנות וציפייה, משפשף את זרועו שכרגע קיבלה חבטה ממני.

״בוא נתחפש לפופאי ואוליב אויל!" צעקתי נשמעה בקול החדר, צ׳ייס צחק ונשק ללחי שלי, אני כזאת ילדה קטנה. ״אני יודע מי זה פופאי, אבל מי זאת אוליב אויל?״ פערתי את פי. ״זאת חברה שלו יחסר ילדות!״ צעקתי, אני לא יודעת מאיפה כל המרץ הזה.

דפיקה נוספת בדלת קטעה את חשבותיי, הלכתי לדלת הראשית היות וצ'ייס עצלן מידי לעשות את זה. הוא בדרך כלל מושיט את היד ואומר "אני לא מגיע, זה רחוק מידי." ואז אני נאנחת ועושה את מה שהוא היה אמור לעשות, הפעם אני אחסוך את כל ההצגה. "ג'קס!" צעקתי וחיבקתי את ג'קסון, מאז תחילת החופש לא ראיתי אותו כל כך. "היי! התגעגעתי אליך," אמר וחיבק אותי חזק.

הוא כולו היה ספוג במים, בטרנינג אפור וסוודר שחור שהדגיש את שיערו הבלונדיני. "עברתי בסביבה והגשם תפס אותי, אז קפצתי להגיד שלום , אם זה בסדר מבחינתכם." מלמל וגירד את ראשו. "ברור שזה בסדר, בוא תיכנס." זזתי מעט מהדלת ונתתי לו לעבור. "צ'ייס, יש לנו אורח." קראתי והוא אלינו. "הו, היי ג'קסון." אמר וחיבק אותו חיבוק של גברים.

אין להם את היחסים הכי טובים, צ'ייס כנראה מקנא וג'קסון לא הכי סומך על צ'ייס שלא יפגע בי, אבל אני מנסה להיות אופטימית. "אולי תביא לו בגדים?" שאלתי את צ'ייס והוא הנהן בחיוך, הוא מנסה בשבילי ואני מעריכה אותו על זה. "בוא למעלה," צ'ייס אמר וחייכיתי אליו חיוך ששידר תודה, צופה בשני הבנים רומסים את המדרגות בדרך למעלה.

-נקודת מבט צ'ייס-

פתחתי את דלת והשארתי אותה פתוח שג'קסון יכנס. בינינו, הוא בחור טוב, הוא נחמד להאנה, אני פשוט דואג שזה מעבר זה. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם זה שהם מסתמסים בתדירות גבוהה אבל התגברתי על זה, היא הבהירה לי שרק אותי היא רוצה ושהם רק חברים טובים. "קח," נתתי לו טרנינג שחור וקפוצ'ון של הלייקרס (קבוצת כדורסל).

"אתה אוהב את הלייקרס?" שאל בפליאה ולבש את הקפוצ'ון. "כן," אמרתי בחיוך, אהבתי אותם בימים האלו שקובי היה משחק. "גם אני חולה עליהם," אמר בחיוך ענק, חייכתי גם ולא ידעתי מה לעשות. "טוב, אני אתן לך להתלבש..." מלמלתי והלכתי לעבר הדלת. "חכה," אמר. "אני רק רוצה להבהיר משהו, אני והאנה לא ביחד, לא נהיה יחד וגם לא היינו יחד. הסיבה העיקרית היא שאנחנו מרגישים שזה לא זה, היא איתך ואני רודף אחרי איזה מישהי..... הנקודה היא שהיא משוגעת עלייך ואנחנו רק חברים קרובים. אני לא מחבב אותה או בקטע שלה, אני שמח שהיא חברה טובה שלי ואני מקווה שזה גורם לך להרגיש יותר בטוח עם זה שהיא בקרבתי הרבה".

הוא נשם עמוק והסתכן עליי. "תודה ג'קסון." חייכתי אליו חיוך קטן וסגרתי את הדלת אחריי, ירדתי במדרגות ונכנסתי למטבח, מוצא את האנה עומדת על קצות האצבעות ומנסה להגיע לקופסת דגנים. הלכתי אליה בשקט ומשכתי את הקופסה בקלות הישר לידיה. "את כל כך נמוכה," מלמלתי ונשקתי לראשה. היא אגרפה את ידה וחבטה בכתפי, "שתוק," מלמלה בכעס וחייכתי אלייה חיוך מאוהב. "זה כל כך חמוד," אמרתי לה ובשנייה היא התרככה, כל גופה נרפה ושרירי הלסת שלה הפסיקו לרעוד, כמו בכל פעם שהיא עצבנית או עצובה ומנסה לשלוט בעצמה.

"אתה פשוט חנפן לא פוסק, הא?" שאלה ואחזה בצווארי, "היי," קולו של ג'קסון הקפיץ אותנו והוא חייך אליי חיוך משועשע. "המבול הפסיק, תודה על הבגדים, אני אחזיר לך." חייך, הוא נופף בידו ויצא. "ביי!" האנה צעקה והדלת נטרקה. "ועכשיו," מלמלתי ומשכתי אותה אליי בחוזקה, לא נותן לה שניה אחת להתכונן לנשיקה הסוחפת שגררתי אותה אליה. טעמתי את הטעם המתוק שלה שוב ושוב, שילוב של דבש ותותים.

"כל כך מתוקה," נאנחתי והתחלתי במסע על פניה היפות, מהאף לעיניים, ללחיים, ללסת ואז בחזרה לגן העדן הפרטי שלי, השפתיים שלה. לבסוף, התנתקנו בגלל דבר שקוראים לו אוויר, שכרגע, אני לא ממש צריך אותו. היא האוויר שלי, אני נושם אותה כל יום וכל רגע, היא מתפשטת על העולם שלי ואני בטוח שבעוד זמן קצת היא תהפוך לכולו.

זה מפחיק כמה בחורה אחת יכולה לחדור מתחת לעור שלי בשלושה שבועות, חודשיים מאז הנשיקה הראשונה שלנו. אנחנו דיי חיים בלי דאגות, חוץ מדבר אחד- ההורים שלה. אנחנו דיי בורחים מהנושא הזה אבל אני יודע שיגיע הרגע בו היא תצטרך לדבר איתם, ואני אהיה שם.

-----------
רק רציתי לאחל למי שצמה צום קל. אני לא צמה כי אני לא יכלה חמש דקות בלי אוכל אבל זה משהו אחר.... מצטערת שהפרק קצת התעכב, מקווה שאהבתן,
מטרה: 14 הצבעות
חושבות שתצליחו?😏

Truth Or DareWhere stories live. Discover now