Truth Or Dare

פרק 5- דאבל דייט

התהפכתי על צידי ונאנחתי, הפסקתי את השעון המציק וקמתי בעצלנות מהמיטה, לבשתי מכנס וחולצת בית ספר וצעדתי לעבר השירותים. 
צחצחתי שיניים והסתרקתי, אותן עיניים ירוקות היו חקוקות בראשי, הוא משגע אותי, ואני שונאת את זה. אני וצ'ייס מכירים כבר הרבה זמן, הוא איתי בכיתה כבר 4 שנים. אף פעם לא חשבתי שהוא ירצה אותי, ואני אף פעם לא חשבתי שארצה אותו... אבל, שהוא רוצה מישהי, הוא יודע לסחרר אותה. במקרה שלי הוא לא רוצה אותי, הוא רוצה את הגוף שלי. וזה מעורר בי בחילה. 

התנעתי את הבאגי ויצאתי לכיוון בית הספר. הנסיעה ארכה 10 דקות,שיערי התנופף ברוח והשמש סנוורה את עיניי הרגישות. אותה תחושה של בית הציפה אותי ונאנחתי בסיפוק.
החניתי את הבאגי האדום שלי ונכנסתי בשער בית הספר. עברתי את הבניין של י' ונכנסתי למבנה של יא'. בכניסה,ראיתי את זואי מדברת עם ברנדון על הכיסאות העמוסים בילדים, או בזוגות שמתמזמזים ושמחתי בשבילה, היא רצתה שהוא יתחיל איתה, ובכנות, מי לא ירצה אותה? הלכתי לשיעור הראשון שלי, צ'ייס ישב בשורה האחורית ונעץ בי את המבט העוצר נשימה שלו, שיכול להפיל נשים בשנייה אחידה, תתעלמי האנה. 

העברתי את היום כמה שאני יכולה והנה הגיעה ההפסקה שלפני השיעור האחרון. אני באמת לא מבינה למה צריך ללמוד ספרות? ביום בהיר אחד יתחשק לי לחקור ספר ולרשום, מהי האקספוזיציה, מהו הסיבוך, שיא ופתרון. 

יצאתי למסדרון אחרי זואי, שהלכה אחרי ברנדון, שנראה נלהב מהעניין. בשניה אחת של אי תשומת לב לסביבה, יד חזקה תפסה בי וגררה אותי לאחור, מצאתי את עצמי נכנסת לארון התחזוקה חשוך, מאחוריי מדף עמוס בחומרי ניקיון ומולי מטאטאים, מגבים ואיך לא? צ'ייס... "אתה מטומטם?" צעקתי על צ'ייס, נשמתי נשימה עמוקה והעפתי בו מבט מזלזל, הוא חייך חיוך ממזרי ושמרתי על מרחק ברור ממנו, הוא שיקר לי ואני לא סומכת עליו. 
"אני מצטער," אמר וגלגלתי את עייני, "אוקיי, סיימנו פה?" שאלתי והוא חסם לי את היציאה. "האנה, אני רציני. אני דיברתי אתה לפני שבאת ולפני שגיליתי שאין כלום בינך לבין ג'קסון. חשבתי שאת איתו והחלטתי שלעזוב אותך, אני אולי דופק בנות, אבל לעולם לא בנות תפוסות." השלים וגיחכתי בזלזול, "אז אתה מודה שרק רצית לדפוק אותי?" 

"לא!" ילל, "את מתישה! לא שיקרתי לך שם, אני באמת רוצה אותך." אני כועסת עליו, אני לא רוצה אותו, לא ככה. לא מוכנה לזה. אם הוא רוצה אותי, הוא צריך להראות לי שהוא נאמן והוא יחכה לי ויכול לחכות עד שאהיה מוכנה, כי אחרי הכל... אני בתולה. "טוב, רצון זה דבר טוב. ברשותך אני אלך לשיעור." העפתי אותו מהדלת והלכתי לשיעור. התיישבתי במקומי ליד זואי ונאנחתי לעצמי. 
ניסיתי להקשיב בשיעור, מאוד, אך כשזה לא הצליח, התחלתי לצייר במחברת. הצלצול הגוער, הרעיש וקטע אותי מציוריי, תחושה לא טובה תקפה אותי, וידעתי מי האחראי אליה, למזלי הרב, באתי עם הבאגי, כך שאוכל לקחת את הזמן עם היציאה מבית הספר. 

"היי האן, מה יש?" שאלה כשראתה שמצבי לא היה משהו, כאב לי הראש והייתי רעבה מתה. "סתם, לא מרגישה טוב." הנחתי את ראשי על השולחן והיא ליטפה את גבי. "תקשיבי... אני צריכה שתעשי לי טובה." אמרה והרמתי את ראשי, "מה?" שאלתי והיא נשכה את שפתה התחתונה, היא עושה את זה שהיא לחוצה. "זוזו, מה זה?" שאלתי, היא נאנחה והסתכלה עליי, "אני ממש רוצה לצאת עם ברנדון אוקיי? והוא אמר שהוא לא יכול כי הוא לא יכול להבריז לחבר שלו, אז תהיתי...." הרמתי את גבותיי בפליאה. "דאבל דייט?" 

היא הנהנה באיטיות, מה אני לא עושה בשבילך זוזו? "בסדר, הכל בשבילך." נאנחתי והיא חיבקה אותי חזק. "יש! תודה תודה, אני חולה עלייך. אני אלך להודיע לברנדון." היא שחררה מהחיבוק ורצה מחוץ לכיתה. יצאתי אחריה והלכתי לבאגי האהוב שלי. 
'היום בשבע, אני וברנדון נאסוף אותך. הוא יחכה במסעדה.' הודעה מזואי הופעה על המסך של הטלפון שלי. הנהנתי לעצמי ולא התווכחתי. אני עושה את זה בשבילה, רק ערב אחד עם אותו בחור. 

כשהגעתי הביתה אכלתי את השאריות של הפיצה שקניתי אתמול. כן, אני בחורה של סלט, לא כי זה לא משמין או משהו, כי זה טעים לי. אבל הייתי מצוברחת ושום דבר לא מעודד אותי כמו פיצה. לקראת השעה 18:30 התחלתי להתארגן, לבשתי מכנס בוי- פרינד וחולצה מקושקשת. 

מי שיצא איתי צריך לאהוב אותי כמו שאני, ולא זאת שאני מנסה למכור לו. אני לא לובשת שמלות בחיי היום-יום והוא יצטרך לקבל את זה ולא לנסות לשנות אותי. צפצוף של מכונית קרא לי לצאת החוצה, נעלתי את הבית מאחוריי ויצאתי לכיוון המכונית השחורה. 

התיישבתי מאחורה וזואי מקדימה עם ברנדון. ברנדון הגביר את הרדיו ונסענו למסעדה שמבט ראשוני נראית יוקרתית, ואז במבט שני, עוד יותר יוקרתית. 

"האנה, תרדי ראשונה. הוא מחכה לך בשולחן 7, אני רוצה לדבר עם זואי רגע." ברנדון אמר ועשיתי כדבריו, הכל בשבילך זוזו. 
נכנסתי למסעדה וקלטתי שאני לגמרי לא בקוד הלבוש, כל הסועדים לבושים בבגדים חגיגיים ורק אני בחולצה ומכנסיים פשוטים.

"היי, אפשר לעזור לך?" שאלה מלצרית באדיבות, וברגע שהסתכלה עליי, החיוך ירד מפניה. "כן, מחכה לי פה מישהו, בשולחן 7." היא סימנה לי לבוא אחריה והובילה אותי לשולחן הרצוי.

"צ'ייס?" 

-----

לכבוד היום האחרון, אני בוכה שאני כותבת את זה. 

מטרה:

-11 הצבעות ו-5 תגובות.