פרק 5: מולטי מיליונר
אלסי
"הצלחנו להוציא מגופה את הרסיסים, גם את הקטנטנים שכמעט ונבלעו בתוך העור שלה. המצב כרגע יציב והיא תהיה בסדר, למרות שאיבדה דם רב, אבל אני חייב לשתף אותך במשהו.." הקול עצר לרגע וכעבור מספר שניות המשיך.
"אחד החלקים פגע בבטנה.. הנזק היה גדול מדי והחלק פגע ברחמה של אלסי. לצערי הרב היא לא תוכל להיכנס להריון." שמעתי קולות באוזניי אך תחושת סחרחורת אפפה אותי וגרמה לי להתנשף.
"אני יכול להבטיח לך שעשינו כל מה שיכולנו." לחישה עייפה הדהדה בחלל.
"זה בסדר, אני כבר אודיע לה. תודה רבה דוקטור פיטרסון." קול מוכר מלמל. "אין על מה." קול נוסף נשמע ואחריו רעש קל.
הזזתי מעט את ראשי בכדי לנסות להבין היכן אני וכל מה שראיתי היה את דמותו המאיימת של קולין, לצד המיטה בה שכבתי בחוסר אונים.
כאשר הוא התקרב ניסיתי להתרחק ולקום אך תחושת כאב עזה גרמה לי להתקפל ולייבב בקול, ידיי מטיילות אל בטני הזועקת ומנסות לאתר את המקור.
הרמתי את ראשי והבחנתי בחיוך הקטן שהתפרס על פניו של קולין, ידיו היו שלובות.
"אל תנסי בכלל לקום, את במילא לא תצליחי.." לחש ואני התייפחתי, תוהה איך אצליח לדלות מידע בנוגע למה שקרה בגופי.
"ל- למה זה כואב כל כך?" פלטתי בסופו של דבר, מאזינה לגיחוך הרועם שבחר מפיו.
"זה כואב לך כי בטימטומך הרב את גרמת לכך שלא תוכלי להיכנס להריון, אל." נשמתי נעתקה ואני הסטתי קצוות שיער זהובה מפניי.
ליבי הלם בחזה שלי ופי נפתח בהלם.
"מ- מה?" לחישה חלשה נפלטה מפי, כמעט ולא נשמעה בגלל קולי השבור.
"מה ששמעת. לא תוכלי ללדת."הכריז ואני הרגשתי שכל עולמי נופל עליי.
תמיד רציתי ילדים, והרבה.
ילדים היו התקווה שלי, רציתי להעניק להם את מה שההורים שלי לא זכו להעניק לי, מה שהם לא יכלו להעניק לי.
זה שבר אותי, זה ריסק את ליבי לאלפי רסיסים שלעולם לא יתאחו, רסיסים רבים מהרסיסים שקולין הטיח בי.
"אני יורד אל הקפיטריה בכדי לקנות קפה, רוצה משהו?" שאל כאילו לא אמר דבר משמעותי לפני כמה שניות.
כשלא פתחתי את פי ולא אמרתי דבר הוא פשוט הסתובב ויצא מהחדר.
הנחתי את ראשי על הכר ובהיתי בתקרה כשהרגשתי את הדמעות זולגות באיטיות על פניי.
לא זזתי, לא הנעתי אף איבר בגופי, פשוט בהיתי. הייתי קפואה.
"את צריכה להוציא אותו מהחיים שלך, את יודעת.." קול חלש נשמע ואני זקפתי את גבותיי והבטתי אל עבר מקור הקול, צידו הימני של החדר.
במיטה הרחוקה שכבה בחורה צעירה, בערך בגילי. שיערה שחור כפחם, עינייה כחולות, חודרות וכהות כאוקיינוס לאחר סערה ושפתייה חיוורות. על גופה היו כשתי חבלות קלות שכנראה היו הסיבה להגעתה הנה.
