פרק 1: הדובדבן שבקצפת
אלסי
"אני לא רוצה לעשות את זה, בבקשה.." התחננתי, יורדת על ברכיי ומרגישה את דמעותיי זולגות ללא סוף על לחיי. גיחוכו הרועם מילא את החדר השקט וגרם לי לרעוד במקומי, קצב פעימות לבי מאיץ ללא שליטתי. "זה לא משנה לי, ילדה. את חייבת, אנחנו חייבים את זה." הכריז בקול קר ואני אחזתי ברגליו בחוזקה, לא מוכנה לשחרר ולהיכנע.
"לא!" צעקתי בחוזקה, מביטה בו כשהוא מתכופף ולפני שאני מבינה משהו אני מרגישה את ידו סוטרת לי בחוזקה. כשהדמעות החלו לזלוג שוב, ידיי נחו על הלחי הכאובה והאדומה שלי, מנסות להמתין את הכאב השורף.
"את תעשי את כל מה שאני אומר לך, אל, זה ברור?" שאל בטון מעט שקט והחזיק בשתי לחיי, מרים אותי. בהיתי בשתי עיניו האפלות שגרמו לי להרגיש קרובה אל התפרקות.
"שאלתי אם זה ברור?!" צעק בחוזקה ואני בלעתי רוק כשהרגשתי את ידיו מטיילות מטה ונעצרות בצווארי.
"אתה מכאיב לי, קול.." התייפחתי כשידיו החלו לחנוק אותי באיטיות מענה.
"אם את רוצה שאמך תוכל להמשיך להתקיים ולחיות בצורה שהיא חיה בה עכשיו,כמו מלכה, את תאלצי לעשות כל מה שאבקש ממך. את צריכה את הכסף, את צריכה את החיים שלך ואת צריכה להציל את אמך. אני צריך את הכסף הזה, ואת תשיגי לי אותו." הכריז ואני השתעלתי, מנסה למצוא קמצוץ של אוויר. החניקה נעשתה חזקה יותר, לא מאפשרת לאוויר להיכנס או לצאת. הרגשתי את עצמי קרובה לאובדן הכרה עד שלפתע ידיו השתחררו באיטיות מצווארי.
"תוכלי לעשות מה שתרצי, אל, אבל אני באמת חושב שכדאי שתדעי מראש מה יהיו ההשלכות לבחירה שלך בוויתור על מה שאני רוצה ממך." הכריז והתרחק ממני. נשמתי בכבדות, מניחה את כפות ידיי סביב צווארי ומנסה לעסות אותו באיטיות שגרמה לי לפלוט התייפחויות ואנחות כאב רבות.
"אם לא תעשי את מה שביקשתי ממך, אמך תמות באורח פלא בתאונה מסתורית ולא תזכי לראות את גופתה, או לבקר בקבר שלה. ואת? את תהיי ברחובות עד סוף ימיי חייך, מתחננת לפת לחם ונהפכת לזונה בגלל מחסור מזומנים וחובות רבים. החיים שלך יגמרו, אל. החיים של אמך יגמרו." התייפחויות רבות ברחו מפי כשהדמעות התחזקו וזלגו ללא הפסקה. גרוני התייבש, עיניי החלו לשרוף וכאב הלב התחזק משנייה לשנייה.
"אני מציע לך להחליט בקרוב, השעון מתקתק ואני לא מחכה לך." הכריז והצביע על שעון היד השחור שהיה כרוך סביב זרועו השמאלית. בלעתי רוק שוב והתייפחתי, מוחה את דמעותיי. "ולפני שאת מקיימת את ההחלטה, זכרי שאני הזהרתי אותך." הוסיף במבט כעוס, עיניו היו פעורות והוא הצביע עליי.
גופי היה מוטח כנגד הקיר ודמעות נוספות מילאו את החלל הריק בעיניי היבשות והכאובות. החלקתי באיטיות על הקיר, מתיישבת על הרצפה הקרה ובוכה בזמן שהוא מתרחק וכמעט נעלם באופק.
