הכאב
אם צורחת את שמו
לאן עזבת, לאן?
איך השארת אותי פה לבד?
אני פה אמא!
אני פה
הלכתי לפזר את האושר שלי למעלה
אבל איפה אתה
ילד שלי
יש קצינים בדלת
אני מפחדת ילד שלי
תפחדי אמא, זה בסדר
תצרחי אמא
תעשי הכל
הקצינים יכולים להגיד לך כל דבר
את חזקה אמא
אבל הדמעות
הן לא מפסיקות לזלוג
והגרון כואב
נחנק מהכאב
תמיד לימדת אותי אמא
אפשר לבכות ולכאוב
אפשר תמיד לדעוך ולשקוע
אבל צריך תמיד
תמיד!
...
אבל ילד שלי,
...
אמא
הכל נקטע באחת
נכון אמא?
תמיד להאמין ולאהוב
תמיד לבחור בחיים
תמיד להמשיך
תמיד למצוא את האור
אבל החושך כל כך גדול
החושך כל כך גדול...
אמא שלי, יקרה שלי
הילד שלך לנצח ישאר ילד
לנצח ישאר
הכאב
גם הוא ישאר בך
והגרון שלך ישרוף וישרוף
...
ילד שלי...
...
אמא
אני לא אחזור
...
אם תצרח בשמו
אם תבכה את שמו
אבל
הוא לעולם לא יחזור
רק הרוח תישאר
...
אתה
אתה לעולם לא תחזור.
אבל הרוח
היא
תישאר.
הרוח תישאר...
ציור: Yoni Karavani
כתיבה: יראת, אני, מה שתרצו.
---
ליום הזיכרון יש הרבה משמעות עבורי.
בשיר הזה ישנו המון כאב, אך גם המון אמונה וגאווה ואהבה. וחוזק. חוזק נפשי.
אני הכרתי לא מעט סיפורים מאוד קרובים ללב, לצערי, כיוון שאני גרה במקום רגיש.
יצא לי להיות בזירת פיגוע, יצא לי לראות חיילים פותחים בנוהל, יצא לי להכיר את אותם האנשים באופן עקיף, אך עם זאת מאוד ישיר.
גם בתור חיילת לוחמת בצהל יצא לי להיחשף ללא מעט סיפורים, ואירועים.
אבל.
אנחנו זוכרים את כולם. לא רק את אלו שנפלו על הגנת המדינה, גם את אלו שנרצחו בדם קר, וגם את אלו שלא שמענו עליהם.
אנחנו זוכרים את כולם.
וזה תמיד יותר קשה כשזה נהפך לנושא אישי וכואב. והזכרונות צפים ועולים.
אבל,
כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים.
ואנחנו זוכרים את כולם.
YOU ARE READING
My Life My Thoughts
Puisiחיי ומחשבותיי, רק אני בשקט. הכתיבה היא חלק בלתי נפרד מחיי, כל רגשותיי מתפרצים בה במילים בלבד. אז כאן אכתוב את כל מה שעל ליבי, בשירים וקטעים וסיפורים, אפילו בחלומות, כיוון שלכתיבה כוח עצום ואסור לנו לעולם לשכוח את כוחן של המילים. תודה לכל מי שמצביע...
