מה עם הלב שלי?

פרק 1

״איך זה יכול להיות? איך נתתם לזה לקרות?״ צעקתי על אימי, שהבעתה נהפכה לכואב..
״היינו חייבים ילדה.״ אמרה אימי
ועולמי קרס.
״אתם מכרתם אותי????? בשביל כסף? אמא בשביל כסף?״ אמרתי לה , ופי רעד .
״אנחנו מצטערים, אנחנו היינו צריכים את הכסף.״
אמר אבא, ופשוט התקרבתי לאבי.
״אני שונאת אותכם, ואני מקווה שיום אחד תתחרטו שעשיתם את זה. אני לא אחזור אליכם בכלל!״ אמרתי להם ובזה יצאתי מהבית.
התלכתי ברחוב עם המזוודה הקטנה שלי.
ראיתי אוטו שחור ביואיק.
שיט זה הוא פאק נו..
רצתי השארתי את המזוודה שלי מאחורי ורצתי. מה שלא רציתי לראות את מר הריסון.
סעמק.
רצתי עד שהרגשתי אותי נופלת לזרועותיו של הריסון.
״לאן את חושבת שאת הולכת?״ אמר
סבסטיאן.
״דיי תעזבו אותי, תעזבו אותי, במיוחד אתה דייייי!״ צרחתי לעזרה
רחוב שומם.
מאנשים אין שום ציוץ או משהו שיציל אותי.
״בואי איתי עכשיו, גם ככה את תהיי שלי בסוף.״ אמר
פי נפער, מצמצתי לראות שאני לא הוזה .
אבל חלום בלהות זה לא.
זה חלום של סיוט שרק יתחיל.
הוא תפס בי והכניס אותי לאוטו שלו , התניע ונסע על פול גז.
ואני יבבתי בבכי.
״תפסיקי לבכות כבר, מפונקת.״ אמר סבסטיאן.
והתעצבנתי!
״כוסעמקקקקק טוב אני לא הולכת להתחתן איתך, על גופתי המתה.״ אמרתי לו בחצי צעקה.
״זהו שאת לא יכולה להחליט, אני יחליט.״ אמר סבסטיאן ..
הגענו לבית שלו הבית שלו ארמון מזההה.
אבל הבית נראה מהממם כולו בצבע שמנת.
רואה מלא שומרים.
שזה מפחיד אותי.

הוילה .👆👉
הוא הכניס אותי בכוח לביתו .
״שבי כאן ואל תזוזי!״ אמר לי סבס.
(שם קיצור לסבסטיאן)
נכנסנו לבית , הבית כל כך היה מבפנים היה מזה מושלם!
הקירות שבסלון צבעם שמנת.
הסלון מהממם.
צבע הספות , לבנות.
״הגיע הזמן שתעברי לגור פה.״ אמר סבסטיאן. נקשתי בשיניי.
ברעד לא לא זה לא קורה לי!
״למה אתה עושה לי את זה״ שאלתי ברעד.
גופי רועד, עיניו התכולות, התחלפו לשחורות כהות פשוט אפלה.
הפנים שלו כעוסות.
״עושה לך מה?״ אמר בנוקשות.
והמבט הכועס נהפך לרכרוכי.
הוא נגע בידי.
ומושך אותי לגופו החסון.
הרגשתי רעד, פחד.
רגע ??!? אני מפחדת ממנו. ?
הוא הכניס אותי למעלית, שיש בביתו.
הדלתות של המעלית נסגרו.
ידו השמאלית, ירדה לגב התחתון, הצטמררתי ממגעו.
״זה החדר שלך, עד שתהיי אשתי.״ קולו המחוספס. הבטתי בחדרי החדש.
גוש בגרוני עלה, ודמעות בעיניי התחילו לרדת.
המיטה הייתה זוגית סדינים בצבע שמנת עם קצת תכלת.
ומצעים מפורחים (פרחים אדומים)
הוא םשוט זרק אותי למיטה.
ויצא מחדרי.
התפייחתי .
מה עשיתי רע , אלוהים מה עשיתי רע.
במה חטאתי?
עשיתי רע לך? לאנשים?
ההורים שלי שונאים אותי.
דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי .
״אפשר להיכנס?״ אמרה העוזרת של סבסטיאן.
״כן״ עניתי בלחש. בתקווה ששמעה.
היא פתחה את הדלת, והמזוודות שלי
על ידה.
ראיתי כמה סבל היא עושה זאת.
״נעים מאוד אולגה, ואת?״
״אליסון״ מלמלתי .
״שם יפה לילדה יפה כמוך״ אמרה בחיוך.
וחייכתי.
״תודה , גברת אולגה״ אמרתי בחיוך ובכבוד.
היא חייכה ויצאה מחדרי.
נכנסתי לחדר האמבטיה שלי.

החדר שלי:

שמתי את המברשת שיער שלי ומברשות שיניים בשידה שבחדר האמבטיה.
סבסטיאן נכנס לחדר האמבטיה.
״איך החדר והאמבטיה?״ שאל ורעד שוב התחיל לעלות. הםחד בעיני שיתק אותי.
ידיו עלו על גרוני, לחצו בחוזקה את צווארי.
הרגשתי חנק.
הוא לחץ עד שהרגשתי את עצמי אדומה.
הגעש של חום הגיע עליי.
הסתכל עליי במבט שלא הבנתי כלום.
והבין שהוא חונק אותי יותר מידי.
״את -ה -חו-נ-ק א-ותי.״ לחשתי והוא שיחרר והתחלתי להשתעל.
~~~~~~
40 הצבעות ו20 תגובןת ממשיכה!