אני מלאה בזעם.
על שקרה, על שקורה ועל שעדיין מתבשל לו.
אני פשוט מתבשלת מבפנים, בקושי מחזיקה מעמד. ממש כמו סיר לחץ בצורת בן אדם. אין יותר מעצבן מזה. זה מביא אותך לדרגת רגישות אלף ומאיים עלייך שיתפוצץ. זה ממלא אותך בשנאה, ואופל וברוע שלא קיים בעולם פרט לספרים.
מעטים הם האנשים שיבינו אותי, לרוב אני לא מספרת. לרוב זה נשמר בפנים בצורה בלתי ניתנת לתפיסה. לעיתים זה יוצא החוצה בצורת עיגולים קטנים וצבעוניים שהולכים וגדלים עם כמות ההשפעה שיש לזה עלי.
זה הורס וגורם לך לקרוס מבפנים. זה גורם לך לשלוף חניתות לעבר כל מי שמאיים להתקרב. זה מרחיק את כולם ממך, אפילו את עצמך.
זה ממית והורג ומפוצץ ומעצבן ומחרפן.
זה מעייף
זה מוריד את החשק לחיות
זה פשוט לא מי שהייתי רוצה להיות.
פשוט לא.
YOU ARE READING
סיפורי הקצרצרים
Short Story.Life isn't so easy! I know we all pass those hard days. we all see things. we all feel. כל אדם עובר תקופות קשות. תקופות מעצבנות. תקופות נחמדות. תקופות עצובות. מצלמת חיים תופסת את רובינו בהרבה מאד מצבים. וכדי לפרוק הכל צריך לשפוך את הצבעים על הדף.
