מכה ועוד מכה
ככה זה כל יום. שק האיגרוף מקבל מכות כל יום כל היום. אף אחד לא טורח לשאול אותו אם זה קצת כואב, האם זה קצת דוקר לו בלב כשמכים אותו תמיד? האם קצת קשה לו לעמוד שם -ת מ י ד - בשבילך כאשר אתה צריך לפרוק את הכעס שלך על מישהו? מאד קשה לעמוד ולהיות שם תלוי על התקרה ולחכות שמישהו יבוא להרביץ לו.
אף אחד לא חושב על זה.
תמיד מאשימים את שק האיגרוף בהכל, מוציאים עליו הכל, הרי הוא לא מרגיש נכון?
בואו, תמשיכו להכות בי הרי אני חזקה לא?
אני שק האיגרוף של ההוא שלא מצליח לגדל את הילדים שלו כמו שצריך. וההיא שפאקינג לא מצליחה להעמיד כמה בנות לשיר כמו שצריך. וההוא שרק דאג שאני אצליח במבחן.
לא עוד בלבולי שכל על האשמה ועל זה שאתם לא יכולים להתמודד עם הבעיות שלכם לבד.
תרביצו לעצמכם כי לי נמאס.
מצטערת אבל אני כבר לא שק האיגרוף שלכם יותר, אני לא אחכה שתכו בי.
אני אלך ואז ניראה מה אתם שווים בלעדי.
לפחות תגידו תודה.
YOU ARE READING
סיפורי הקצרצרים
Storie brevi.Life isn't so easy! I know we all pass those hard days. we all see things. we all feel. כל אדם עובר תקופות קשות. תקופות מעצבנות. תקופות נחמדות. תקופות עצובות. מצלמת חיים תופסת את רובינו בהרבה מאד מצבים. וכדי לפרוק הכל צריך לשפוך את הצבעים על הדף.
