אני זוכרת את הימים האילו
הימים בהם חשבנו שאנחנו יודעים הכל
ימים בהם הרגשנו גדולים ואמיצים
ימים של אושר וחוסר דאגה.
ימים אילו חלפו ביום שנפצו את הבועה בעזרת אותה המחט החדה שניפצה לכולם את עולמם.
מצד אחד זה הכניס אותנו לפרופורציות ונתן לנו להבין שיש לאן לשאוף. מצד שני זה גרם לכולנו להרגיש קטנים וחסרי השפעה. מלאים בחארטה אחת גדולה.
בעולם שבו חיינו הכל היה תלוי בנו כביכול. אנחנו היינו אילו שידענו הכל ואז באותו רגע של ניפוץ העולם שלנו הראו לנו שאנחנו קטנים וחסרי השפעה על חיינו. ואז הכניסו לנו למח המצ׳וקמק שלנו את הקביעה שאנחנו צריכים עזרה משום מה.
הכל כדי לסחוט כסף, כדי שנרגיש חסרי משמעות. לא פלא שהרבה אנשים היום מתאבדים מרוב כל העצב והכעס שהצטבר עם השנים.
אני מאחלת לכולנו בהצלחה בהמשך
כי אני את שלי כבר אמרתי .
YOU ARE READING
סיפורי הקצרצרים
Historia Corta.Life isn't so easy! I know we all pass those hard days. we all see things. we all feel. כל אדם עובר תקופות קשות. תקופות מעצבנות. תקופות נחמדות. תקופות עצובות. מצלמת חיים תופסת את רובינו בהרבה מאד מצבים. וכדי לפרוק הכל צריך לשפוך את הצבעים על הדף.
