8

5 0 0
                                    

נק' מבט אריאל:
הלכתי לאוריאן לראות שהכל בסדר איתה בבית החולים. התיישבתי על הספה שעל יד מיטתה של אוריאן, על המיטה שעל ידה שכב ילד קטן מחוסר הכרה שמחובר למכשירי נשימה. תפרו לאוריאן כבר את הפצע, היא בבית החולים עד שגופה יתאושש.

אלכס נכנס בדלת החדר של בית החולים. "מה אתה עושה פה?" הוא הרים אליי את מבטו, כדי לראות מי מדברת. "אחי הקטן." הוא אמר והצביע על הילד מחוסר ההכרה. לא הוספתי מילה, יסתכלתי עליו בעיניים של מקווה בשבילכם לטוב ושתקתי. "זאת אחות של אגם?" הוא שאל כאשר חצי חיוך מרוח על פניו. "כן, מה החיוך?" שאלתי לא מבינה.  "את יודעת.. אני לא יודע מה קרה באותו ערב, אבל די נמאס לי לחפש אשמים. אני מתגעגע אליה. אני הייתי שקועה בתחת של עצמי כל כך הרבה זמן שלא שמתי לב שעברה כמעט שנה מאז. היא כל כך חסרה לי." הוא אמר ושמעתי את קולו נחנק... הוא התיישב על הספה שנמצאת על ידי והמשיך בדבריו כאשר אני רק מקשיבה. "אני הבנתי כמה שאני אוהב אותה, ביום שהתאונה קרתה. אני מאשים את עצמי בזה שלא הייתי שם בשבילה." כיווצתי גבות כמנסה להבין את דבריו. "אבל התאונה הייתה לאחר חצי שנה מאז שניפרדתם." "אני יודע.. אני חשבתי שזה נגמר כאשר ניפרדנו, הרגשות כלפיה.. חשבתי שעבר לי ואז כשהודיעו לי שהיא מתה הרגשתי שלקחו חלק גדול מחיי, חלק חשוב.." הוא נאנח. "חלק ממני." "יעזור לך אם נלך לבקר אותה בבית הקברות?" "אני לא רוצה לדבר למצבה." הרגשתי גועל מתחלחל בי, על כך שאני יודעת את האמת ולא יכולה לספר לו. "אלכס, בשנה שהייתם יחד למדתי להכיר אותך, ואתה לא כזה פגיע מה העניין?" "את חושבת שזאת הצגה?" עיקמתי את זוית פי והרמתי גבה אחת. "או שבעצם כל מה שאתה מראה כלפי חוץ זה הצגה?"  "אני אומר לך שאני לא מאשים אותך בזה שהיא מתה למרות ששנינו יודעים שזאת את וזה מה שיש לך לאמר לי?" כלכך רציתי לתקוע לו את העובדה שהיא חיה ולא הרגתי אותה אבל לא יכולתי. כלכך רציתי להרביץ לו אבל גם את זה לא יכולתי. יסתכלתי עליו במבט כעוס.. "אתה יודע.. כולכם שחכתם שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי. ותקשיב לדבריך כי אתה די סוטר את הדברים של עצמך אני לא מאשים אותך אבל בעצם אתה אומר לי שאתה בטוח שזאת אני. אתם מלכלכים את שמי כי אין לכם מישהו אחר להאשים. אבל אתה יודע מה כולכם יכולים להיכנס לי לתחת כי אני יודעת את האמת והאמת היא שאתם לא שווים אפילו את ההסברים שלי אז השיחה הזאת תיפסק פה." "את מרחיקה את כולם ממך." צחקוק ניפלט מפי. "אמרתי שהשיחה נגמרה אלכס." קמתי מהספה סידרתי את התיק על כתפי ויצאתי מהחדר.

**** **** **** **** **** **** **** ****
הרגשתי את הבל פיו מטייל על צווארי בזמן שידיו מטיילות על קו עמוד השידרה שבגבי. הוא אט אט ירד אל הוי הקטן שהיה בחולצתי, הוא הרים אותי כך שידי כבולות על צווארו ורגליי נועלות את שני צידי האגן שלו. ידיו החזיקו בישבני בצורה כזאת שיכל להניח אותי על הספה. הוא העלה את ראשו כלפי מעלה יסתכל על פי לכמה שניות בחן אותו ונישק נשיקה כלכך עמוקה עם כלכך הרבה רגש, הוא בחיים לא נישק אותי כך כמו עכשיו. "כלכך התגעגעתי אלייך." הוא אמר ולא חיכה באמת לתשובה. תוך שניות הרגשתי שוב את פיו על פי ואת לשונו מפלסת דרך לפי מבקשת אישור להיכנס. הוא הניח את ידו על הירך הימנית שלי קרוב לאיבר המין שלי. רטט קל עבר בי, הרגשתי את חיוכו על שפתי. ידיי טיילו על גבו מעלה ומטה. הוא בא להוריד את חולצתי אבל עצרתי אותו. "אני מסיימת רק מחר בצהריים." אמרתי כאשר גם אני מתבאסת מהמצב. "אני רק רוצה לראות אותך, לראות מה הפסדתי כלכך הרבה זמן כמו דביל." הפכתי את המצב כך שאני מעליו והוא מתחתיי הפשטתי את חולצתי מעליי, קמתי ממנו בעדינות רבה כאשר אני דורכת רק על קצות האצבעות. הפשלתי את הטייץ השחור שלבשתי ונעמדתי מולו כאשר אני בתחתון וחזיה. החזיה הייתה לבנה פשוטה והתחתון היה תחתון ורוד בייבי ברזילאי. הוא קם מהספה, התיישב ובחן אותי מכך רגל ועד ראש. הוא נשך את שפתו התחתונה. "עד כמה זה נוראי לעשות אותך גם במחזור?" ציחקוק נפלט מפי. הוא יסתכל עליי בהבעה משועשעת, פניי היו סמוקות. "אני אוהב אותך." הוא אמר כאשר כל מילה מודגשת במשפט. "גם אני אוהבת אותך." דחפתי אותו על הספה התיישבתי מעליו, כאשר רגליו נמצאות בין רגליי שמפוסקות מעליו. ונישקתי אותו כמו שבחיים שלי לא נישקתי.

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Jan 01, 2017 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

בנינו לבין עצמינוWhere stories live. Discover now