ריקנות נפש

פרק 2 - זאת אני

חינכו אותי זוג הורים אוהב, אני עדיין זוכרת אותם ואת האהבה שלהם שתמיד מעלה לי את המוטיבציה להמשיך. אמא שלי, שמה אנטילימה או בקיצור האהוב עליה אן, הייתה יפיפיה. אישה גבוהה, עיניים סגולות בעלות גוון אפרפר, שיער בלונדיני קצר כי היא לא אהבה אותו, רזה כמו כולם ובעלת גמישות מפתיעה בגוף.

היה לה את הכח להפוך כל דבר לאוכל, אפילו עלה או סלע, זה מה שהכח מהידיים נתן לה והיא השתמשה בו כדי להאכיל ולטפל בכל תושבי הכפר. היא הייתה טובת לב במידה שלא אוכל לתאר אותה במילים, חמה ואוהבת. אני כבר לא כועסת עליה, אני רק מתגעגעת כי היא הייתה אמא נפלאה ואני תמיד הערצתי אותה.

אבא שלי, שמו דורין היה בן תמותה רגיל ובדיוק כמוכם. לאבא היה שיער שחור, עיניים ירוקות שנוטות להתחלף לכחולות, הן היו גדולות והוא היה זריז מאוד. אבא היה אדם רע לפני שפגש את אמא, הוא תמיד אמר שאם היא לא הייתה תופסת אותו על חם כשנכנס לגנוב מביתה והייתה כה טובה אליו, הוא בחיים לא היה ממשיך להתקיים מחוץ לכלא. אבא גם היה יתום, אמא חוללה בו שינוי בעזרת קסמיה ובבישוליה המשובחים שלה כמו תמיד. הם היו ההפכים של אחד לשנייה אבל בו זמנית השלימו את האחר בצורה מושלמת. אבא אמר לי שהוא יהיה אסיר תודה לעד לאמא, עד יום מותו וזה מה שהוא באמת היה.

ברגע שראש הממשלה גילה את הכוח של אמא, הוא רצה אותה לאוסף שלו, אוסף הכולל אנשים בעלי כוחות שאכזריים וחסרי לב. אמא סרבה לו, למרות שידעה שזה לא עומד להסתיים אחרת מרע. היא ניסתה להאבק ולשמור על המשפחה הקטנה והשמחה שלנו. יום אחד אבא נתפס ולאחר שבוע תלו אותו במסדר כבוגד. לפני שתלו אותו הוא צרח את שמה של אמא באהבה ובכאב. כל זה קרה כשהייתי בת 10 בלבד ולכן, הייתי חסרת אונים בצורה מוחלטת כשחטפו אותי מידיה של אימי. הייתי ילדה קטנה, מבוהלת ולא ראיתי אותה שוב עד היום.

נשארתי זרוקה ברחובות, בדרכים, בודדה ומבוהלת בעיקר. ביום בהיר אחד, ניגשה אלי קבוצת אנשים שנתנו לי בית, אוכל וניחמו אותי על הורי ועל גורלי. בגיל 11 התפרץ כוחי כמו לכל ילד שבן 11 ויש לו כוחות. אותם האנשים החמים והאוהבים הפכו לקרים ומרוחקים כלפי. המטרה שלהם הייתה להכשיר אותי להיות לוחמת אכזרית, להרוג ולרצוח. את מי? אתם בטח שואלים, את החיילים כמובן ואת כל מי יפריע לי.

אני זאת שתופסת אותם, אני מענה אותם עד טיפת דמם האחרונה ונהנת מכל שנייה. החיילים האלה הם אנשים צמאי דם, רוצחים ומשמידים. אני הניצולה היחידה מהכפר שלי והמאסטרים הם אלה שהצילו את חיי. אני חווה להם תודה לעד, הם נתנו לי עוד משהו חוץ מחיים, הם נתנו לי מטרה ואני אהרוס כל מי שימנע ממני להשיג אותה בדיוק כמו שלימדו אותי.