I don't know who I am - 2

*פרק 1*

התיישבתי בכיסא מול חדרה של לידר, לא ידעתי מה לומר, השענתי את מרפקי ידיי על רגליי והחזקתי את ראשי מסתכל על לידר ומשפיל את ראשי אל הרציפה,

הרגשתי יד חמימה על כתפי והרמתי ראשי...

״אתה בסדר?״ ג׳ניפר שאלה

״כ..כן למה לא?״ פניי חתומות

היא נאנחה והתיישבה לידי,

״אם זה משפר לך את ההרגשה אז...היא לא זוכרת את כולם...כולל אותי.״

הסתכלתי עלייה, היא נראתה מותשת, ודמעות היו בעיניה.

שתקתי, פתאום לוק יצא מחדרה של לידר, חיוור ועייף, הוא התיישב ליד ג׳ניפר ונראה המום,

״זה לא נגמר...״ מלמל

קמתי מהכיסא במהירות והתחלתי ללכת לכיוון היצאה,

הרגשתי את מבטם של לוק וג׳ניפר אך לא הסתובבתי לומר להם מילה.

יצאתי לבחוץ מתנשם בכבדות עדיין לא מרשה לעצמי להתפרק,

נכנסתי למכונית שלי, נזכר במה שקרה,

~ פלשבק ~

״מ...מי אתה?״ לחשה

נעצתי בה מבט,

וחייכתי מחכה לזה שהיא תצחק ותגיד שזאת בדיחה אבל זה לא הגיע,

״מה...מה זאת אומרת? את...את לא זוכרת אותי?״ התקרבתי אליה מחזיק בחוזק בידה,

״בבקשה, עזוב לי את היד״ דמעות היו בעיניה ,

לטשתי מבט לעבר היד שתפסה ביד ושיחררתי במהירות,

״אנ..אני מצטער לא התכוונתי ל-״

״אל מי אתה מדבר ?״ לוקאס נכנס לחדר וראה את לידר ערה, כוס הקפה שלו נפלה מידיו

והוא התקדם לעבר לידר ניסיתי להזהיר אותו שהיא לא זוכרת אותנו אבל זה היה מאוחר מידיי,

״את ערה??״

״היא ערה!!״ הוא צעק

כנראה שהיא נבהלה ״תתרחקו ממני, הצילו !!״ היא צעקה ולוקאס מעד לאחור , תפסתי אותו והוא הסתכל עליי בהלם ״זה מה שניסיתי לומר לך, היא לא זוכרת אותנו״

הרופאים נכנסו במהירות וביקשו מאיתנו לצאת,

לאחר כשעה ההורים של לידר שחזרו מוקדם מחופשתם בגלל כל מה שקרה , התקרבו אלינו עם פנים חיוורות ונפולות.

״היא....לא זוכרת אותנו, את כולנו...״

ג׳ניפר שרק עכשיו הגיעה הייתה מאחורי הוריה של לידר ״מה!?״ והתעלפה.

בזמן שלוקאס רץ אלייה אני השתוללתי ואביה של לידר שם את ידו על כתפי ושתקתי.

שמתי את המפתח אבל עדיין לא התנעתי את המכונית.