הסוכן שלי

פרק 4

הוא פתח את תיק העבודה האלגנטי שלו והניח על השולחן תיקייה עבה.

"אביתר יצחק, בן 25, מבת ים, חשוד בשידול קטינות לזנות והספקת סמים."

"וואו," נשפתי בהתפעלות, "רק בן 25 וכבר מסובך מעל הראש!"

"סתם אידיוט" נשף בבוז.

"הרס את החיים של כל המשפחה שלו בשביל קצת כסף"

"קצת כסף..." נחר בזלזול, "הרבה מאוד כסף. הרס את ההורים שלו, יש לו 2 אחים ואחות ולמרות זאת כולם מאמינים בחפותו."

"אז מה בעצם אתם רוצים ממני? יש לכם פה מספיק חומר כדי להכניס אותו להמון זמן."

"זהו, שזה לא פשוט כמו שזה נראה..." איתן פתח, "מדובר פה בסיפור הרבה יותר רציני, אביתר הוא רק רקיק. אנחנו רוצים את הדגים השמנים, אבל בשביל זה אני צריך לדעת שאת איתי." הוא הביט בפניי מחכה להסכמה.

פרק 4-

הבטתי בו בגבות מכווצות, "אני לא מבינה, זה לא התפקיד של המשטרה להתעסק בזה?"

"נקרא לזה אינטרס משותף שלנו ושלהם" אמר והבטתי בו בבלבול, "אבי אמר לי ש..."

"אבי אמר לך מה שהוא יודע" אמר איתן, "הסיפור פה אחר לגמרי..."

"אתה אומר לי את מה שאני חושבת שאתה אומר?"

"שאני סוכן מושתל? כן." הוא הביט בי כשניצוץ בעיניו, "מה את אומרת, את בפנים?"

"אני צריכה לחשוב על זה," אמרתי, זורקת את ראשי לאחור ומניחה את רגליי על הכיסא מולי.

"אני יודע שזה נשמע מופרך, אבל הבוס שלי חושב שאביתר לא פעל על דעת עצמו, אני מניח שהיה ראש מעליו, הוא גדל בשכונת מצוקה. הכסף עיוור אותו. בכל מקרה, הבוס שלי התרשם מאוד מהתיק של אלירן סופר ויש לו הרושם שאת מושלמת לתפקיד"

"עדיין לא הבנתי על איזה תפקיד אתה מדבר" הורדתי את רגליי מהכיסא והתיישרתי, מפנה לו מקום מולי.  הוא התיישב.

"הוא רוצה שתהיי מושתלת. תיפגשי עם אביתר כדי לדלות ממנו פרטים על הנושא וכמובן לאתר את האדון שמעליו."

"זה מגוחך," אני אומרת כשחיוך המום על פניי, "למה שאביתר יסכים בכלל להיפגש איתי? כולם יודעים מה קרה עם אלירן." אמרתי ולפני שאיתן הספיק לדבר הוספתי, "ונניח שיסכים לפגוש אותי למרות זאת, למה שידבר איתי על הנושאים האלה?"

"איתך, איתך הוא לא ידבר, עם נופר סגרון עורכת הדין שלו- כן"

פערתי לעברו זוג עיניים נדהמות, "אין סיכוי! אני לא אסכן את עצמי ואת הקריירה שלי בשביל הבוס שלך, אז עם כל הכבוד התשובה שלי היא לא."

הוא רכן לעברי, ידו נוגעת בירכי וטון קולו רך אבל תקיף, "אני מבין שזה יותר מדי עבורך, אני אפגוש אותך בהמשך לתשובה סופית." הוא מתיישר ומסתובב לכיוון היציאה, "אם בכל זאת תשני את דעתך, תוכלי למצוא אותו ב"רויאל" . השמועה אומרת שהוא יהיה שם הלילה."

"לא ידעתי שאתה מאמין לשמועות" אני נעמדת ומתקרבת לעברו.

"יש הרבה דברים שאת לא יודעת עליי" קולו צרוד ומחוספס, מעביר בי זרמים ואני מתחילה לחוש אי נוחות בסביבתו, "שמחתי לפגוש אותך, יפייפיה." הוא רכן לנשק את לחיי, "יש לי הרגשה שעוד ניפגש"

"מצטערת להרוס לך, אני לא בחורה שמשנה את הדעה שלה ככה סתם"

הוא חייך חיוך רחב וידו אחזה בידית, "לא כשזה תלוי בי" ובעודי עומדת ללא מילים, הוא יצא מהמשרד בצעדים בטוחים, לעבר המעלית. המשכתי להביט לעברו גם לאחר שנכנס אל המעלית, הוא קלט את מבטי וקרץ לעברי בחיוך שחצן. עיוותתי את פניי, דביל מתנשא ונפוח.

היי יקרות שלי,
אני מצטערת על ההזנחה, פשוט התאכזבתי שאין בכלל תגובות לשום פרק וירד לי החשק לכתוב.
בכל מקרה, הערב נפלה עלי מוזה לשם שינוי והחלטתי להמשיך את הסיפור, הפרק קצר ולא מעניין אבל הוא חיוני להמשך, בפרקים הבאים תבינו הכל...
מקווה ממש ממש שאהבתן את הפרק ושיהיו תגובות לשם שינוי..
לילה טוב, אוהבת ❤❤