הסוכן שלי

פרק 27- "לינור"

איתן.

"איחרתם" אני אומר באדישות, "היינו צריכים כבר להיכנס"

"היה פקקים" נדיר משך בכתפיו, "נכנסים או מה?"

"עכשיו" אני אומר ואנחנו צועדים לעבר הספינה.

היא נראת פשוטה מאוד אך גדולה, מהסוג שלא מושך יותר מדי תשומת לב. אף פעם לא נכנסתי לעסק הזה, ולא צפיתי מקרוב באיך הוא מתנהל, בדרך כלל הייתי מתכנן את הפריצות ומנהיג אותן אבל כדי להחזיר את השקט והביטחון לאמי ואחותי אני חייב לקנות בחזרה את האמון של אביתר ובעצם "להגדיל ראש" ולהיות אחראי כך שהתפקיד שנתן לי יעבור בדרך מושלמת. אני נזכר בפאניקה והבלבול שעטפו את פניה של אמי בשעה שדחקתי בה ובליאת להזדרז. ליאת כעסה עליי כל כך על שהכרחתי אותה להתנתק באכזריות כזאת מהחיים המושלמים שהיו לה פה, אך יותר משכעסה היא פחדה ממה הסתבכתי, רק אלוהים יודע כמה היא ואמי ניסו להניא אותי מהנקמה הזאת, בטענה שאבא לא היה רוצה שאסכן את החיים שלי בשביל זה, אבל זה היה מאוחר מדי, לא רציתי שהמוות שלו יהיה לשווא, אז הפכתי לסוכן, הן לא ידעו על כל מה שנאלצתי לעבור בכל השנים האלה. כמה נאלצתי לספוג רגעים מזויפים של אושר עם החלאה הזה. נדיר היה היחיד שידע עליי את כל הסיפור, כל השאר ידעו שעבר ביני לבין אביתר חתול שחור, אך לא ידעו למה לקשר את זה.

רק אחרי שבאישון לילה אמי ואחותי נעלמו מהסביבה, הבינו עד כמה ה'חתול' שעבר בינינו גדול והתחילו להריץ שמועות שקריות, מגוונות ומגוחכות.

****

אנחנו עולים על הספינה ונכנסים פנימה .

אולי עשרות בנות צעירות ומפוחדות, יפייפיות, מתרוצצות ממקום למקום בפחד. חלקן יושבות בפינה ובוכות, וחלקן בוחנות את האזור.

"מה, איתן?" אחד המלחים מניד בראשו במחווה של 'מה קורה' ואני מהנהן.

"מה יש לנו פה?"

"60 צעירות. הן מחולקות לפי המקומות שמהם נחטפו." הוא מצביע לקבוצה אקראית, "אלה דרום אמריקניות. מקולומביה" אני מהנהן והוא ממשיך, "אלה מאוקראינה" הוא ממשיך ככה עד שמסיים להציג בפניי את כל הקבוצות. יש קוראניות, ארגנטינאיות, שוודיות ומקסיקניות.

"הדרך עברה חלק?" אני שואל והוא מהנהן, "למעט 15 בנות שעוררו מהומה בתחילת הדרך, עבר חלק."

"האוטובוס מוכן, אח שלי." דור אומר ואנחנו מתחילים להעביר אותן .

ההעברה קשה ומסורבלת, וחלקן מתנגדות ומנסות לעורר מהומה, אך לבסוף אנחנו מצליחים להעביר אותן בלי פגע.