"זה החיים"

ידעתי שאתה שלי

אני ואתה גדלנו באותה שכונה.
שכונה קטנה,וספסל.
היינו קטנים בני 10.
היית קורא לי מלמטה לרדת.
היינו יושבים בספסל הקטן ההוא.
תמיד הרגשתי אליך משהו אבל לא היה לי אומץ.
שוב ישבנו בספסל והיה לך כדור.
שיחקנו ובאמצע אמרת "אני עובד דירה".
עצרתי את המשחק ושאלתי לאן אבל לא ידעת.
חזרתי הביתה ולמחרת נעלמת.
עניי דמעו..כלכך התגעגעתי אליך.
יושבת בספסל ההוא מחכה שאולי תבוא יום אחד.
כיום אני בת 20.
הלב עדין מחכה לך.
יצאתי עם חברות למסיבה של ידיד ובבר יושבת.
ניגש אלי בחור והזמין אותי לשט הסכמתי.
ישבנו שעות כאילו משהו משותף היה בנינו.
הזמין אותי לצאת למחרת..
ניפגשנו הלכנו למסעדה ולבסוף הזמנתי אותו אלי לסרט.
נכנסנו לרחוב שלי והוא מחייך חיוך גדול.
מתישב פתאום על הספסל והיה לו פרצוף של משהו שניזכר במשהו.
הוא שאל אותי איפה אני גרה והצבעתי על הבנין והחלון.
שאל אותי אם גרה כאן משהי שגם קוראים לה כמוך  ואותה קומה שאני גרה בה..
הייתי בהלם מוחלט ואמרתי זאת אני..אני גרה כאן מאז הילדות שלי.
אני מסתכלת עליו הוא מלטף לי את השער.
אני לא מבינה מקורה כאן אמרתי!
הוא ענה " את זוכרת ילד שגר כאן בנין לידך והייתם יושבים כל יום בספסל הזה ומשחקים ובמקרה יש לו אותו שם שלי?"
אני פשוט לא מאמינה..אני לא מאמינה שזה אתה!!
לא הפסקתי לבכות ולצעוק כמה שהתגעגעתי..כמה שאני מחכה שיום אחד אתה תישב פה ותיקרא לי כמו פעם..
לא הפסקתי לחשוב עליך עד עכשיו!.
ואז הוא אמר "שעברתי מפה חרב עולמי..אני כלכך אהבתי אותך שרציתי לברוח אליך.
גרנו רחוק מפה ושגדלתי באתי לכאן אבל פחדתי שאני התאכזב אז חזרתי"
התנשקנו ולא הפסקנו לצחוק ולדבר שעות על גבי שעות.
מה שהכי חשוב זה שצריך לאמין במה שאת רוצה ויודעת כי לסוף תמיד ידעתי שניהיה ביחד!!

סיפור אחר יבוא הקרוב❤