נו, באמת.

הדרדרות #1

היי, אני ג׳ול. והמצב שלי מידרדר מרגע לרגע. יאי!
אני כאילו נואשת לחלוטין ועושה דברים מביכים כדי שבנאדם יסתכל עליי.
אני יודעת ,אני יודעת, מביך.
אבל ברצינות! הגוף שלי מתחיל להשתגע בכל פעם שה.. דבר הזה מהלך לידי!
לא, שתבינו, פעם אחת הוא עבר לידי כשישבתי על מדרגות ואשכרה צחקתי בקול והתחלתי לדבר לעצמי על דברים שאני יודעת שמשותפים לנו.
כן, זה המצב חבר'ה. ועכשיו נראה אתכם אומרים 'היא מגזימה'.
חה. אני משוגעת כמו ארמדיל ששתה וויסקי!
אפילו ההורים שלי כבר התחילו לחשוד (והם אפילו לא שמו לב שכבר לפני חצי שנה עשיתי עגיל בגבה וצבע כחול בשיער) שמשהו לא בסדר איתי.
**
(פלאשבק שמבהיר את העניין)
ירדתי במדרגות, מפהקת, עם פיג׳מה קיצית ושיער פרוע. אני רק בקושי מבחינה שההורים שלי מגניבים אליי מבטים מודאגים כבר חצי שעה.
"משהו לא פסדר?" שאלתי בפה מלא (חביתה עם רוזמרין ותרד- אל תשאלו)
אמא שלי פתחה, במשפט פתיחה הכי גרוע שהיא יכלה להגיד - "את בהיריון?"
כמעט נחנקתי מהאוכל, וחתיכות תרד עפו לי מהאף, "מ..מה?!"
היא חייכה אל אבי, "הכל טוב." ואז שניהם חייכו והמשיכו לאכול. זה היה קטע ממש מוזר מצידם,אבל הם כל הזמן עושים את זה.
פעם אחת הם שאלו אותי אם אני מתפרעת בברים. הרמתי להם גבה בחוסר אמון מוחלט - אני? ברים?! בקושי אני מוציאה את כף רגלי מהבית. זאת אומרת.. אחרי ש.. כאילו אתם יודעים.. (רמז- נזרקתי בגסות לטובת מישהי אחרת.)
לפעמים זה נראה כאילו הם שואלים את הדברים האלו בציפיה שאני אגיד כן.
מוזר מצידם.
*****
(חזרה למציאות. מקווה שהבנתם מהם ומיהם ההורים שלי)
אז . המצב שלי בתהומות הטרטרוס, מתרחץ במי נהר הסטיקס. או במילים אחרות - גרוע.
וזה שהאידיוט גר חצי מטר ממני לא תורם לעניין.
***
(פלאשבק עצבני בעל קונטוציה שלילית משוללת על אהמ.. אנשים מסוימים.)
זמזמתי לי את אחד השירים של אד שירן, כולי מזייפת בכיף שלי, ואז מתיישבת על המיטה ומגניבה מבט חטוף (באינסטינקט!!) לחלון. ובום!
אני רואה כלבה חמודה עם פרווה חומה שנראית נעימה להחריד. סתם לא, זאת היתה פנסי.
או במילים אחרות - החברה החדשה (שאני אדפוק לה מגרפה בפרצוף ברגע שיתאפשר לי) של החבר (הלא חבר) שלי.
כאילו - מול הבית שלי.
שניהם ישבו שם בחצר וצחקו, נהנו..
מול הבית שלי.
מפה שתי אפשרויות - או שאני לוקחת אקדח ויורה להם בפנים הצוחקות והזדוניות האלו, או שאני עוקרת את ליבם בצחוק שטני ואופה אותם בתנור.
חוצפה שכזו!
צפיתי בהם בשנאה עזה - אני חושבת שגם צמחו לי תוך כדי קרניים אדומות ושיני ערפד אבל אני לא סגורה על זה - וצווחתי קללות.
****
בטח אתם שואלים את עצמכם- למה היא צווחת קללות בקול כשההורים שלה בבית ??
ויש לי תשובה שבאה עם חיוך נחמד ועיניים תאוות דם - אני עושה הכל כשאני עצבנית. ולמען האמת לאף אחד לא אכפת .
אה אגב, אחרי שהם נהננו שם בגינתו היפה - מול.הבית.שלי - הם עלו לבית שלו, הכינו לימונדה - לעזאזל!! זה המשקה של שנינו!! - וחזרו לשבת בגינה עם איזה משחק קופסא טיפשי.
זה היה השלב שבו הורדתי את התריס בזעם ו.. אוקיי אוקיי אני מודה, זרקתי מהחלון כל דבר שהיה ברשותי.
זה לא אשמתי שהם פשוט בחרו לשבת שם ולצחוק!
ואז הורדתי את התריס בזעם והשלמתי עם המצב.
סתם לא, זרקתי חיצים על התמונה שלו שהיתה תלויה מאחורי הדלת.
כן,כן, תליתי תמונה שלו . אוקיי?
כבר אמרתי לכם - אני מאוהבת בקטע אחר.
ועכשיו בא הקטע שאני מגרדת בראשי במבוכה ומסמיקה ואז פותחת את הארון ומציגה בפניכם את מלאי התמונות שתלויות שם. וניחשתם נכון - אני לא מופיעה בהם.

נו, כבר אמרתי... המצב האהבי שלי נוראי.
אם מישהו מכיר פסיכיאטר טוב - תפנו אותו לג׳ול אסוורט, שדרות רג׳ המערביות, בית 560.
*****
היי היי !
עוד פרק מהסיפור הזה (:

#זה לא אני כתבתי זה חברה מוכשרת נורא שאין לה וואטפאד.. פרגנו לה ;)
סופ"ש טוב!!! ❤