short pieces about love

הזדמנות אחרונה ♡

"מדוע באת לכאן? נכנסת בכדי  להוכיח מה?" שאגת עליי
"נכנסת לחדרי בכדי להוכיח את אהבתך אליי או שמא שנאתך?" הוא היה קריר "לעולם לא שנאתי אותך" אמרתי בשקט "לא. רק צעקת בכל פעם שנישקתי את שפתייך, כשניסיתי להראות לך את אהבתי כלפייך.. את הפסדת כל הזדמנות שעוד נותרה לך" צעקת קורע מעליי את חולצתי "לא נתת לי הזדמנות פעם אחת, היית עסוק בשנאתך אליי עוד מרגע כניסתי הנה, אינך מתבייש?!" צעקתי עליו "איני מתבייש עוד! כולך שייכת לי! במידה ותירצי וגם אם לא! את בגופך ובנפשך שייכת לי אישה" הוא שאג וריסק את שפתיי על שפתיו.
לא רציתי שיפסיק, חיכיתי כל כך לרגע היפה הזה, לרגע בו אוכל להרגיש שוב את שפתיך.
"איני אוהב אותך עוד ומעולם לא אהבתי" עצרת וליבי עצר איתך ועם הנשיקה הזאת.
"מה" מילמלתי "תמיד היית אישה כזאת תמימה, לכי אל אהובך" הוא אמר וקם מן המקום והתחיל ללכת.
ליבי כאב, שנאתי את מעשיו אך לעולם לא אותו.
"לעולם לא תבין את שנאתי כלפיך" אמרתי בקרירות, ידעתי שהוא שומע זאת "את לעולם לא תביני את אהבתי אליך" הוא אמר מסתובב אליי והולך..
הוא נעלם, ליבי דעך ונעלם איתו.
לא אהיה עוד שלך, הפעם אתה זה שאיבדת כל הזדמנות נוספת שהייתה יכולה לעצור את השנאה הזאת בנינו ולבנות עולם גדול, עולם של שנינו...