"בוא לאקי" קראתי, ומייד שמעתי נביחה .
את הנביחה שאופיינית רק לו, ללאקי שלי .
לאקי הגיח בסערה מן היער הסמוך והתנפל עלי.
כמה שאהבתי אותו.
"ליה בואי אבא שלך כאן" אימי צעקה לעברי, "אני באה" השבתי והתחלתי לרוץ לכיוון הבית.
לפתע מין הבית בקעו צעקות, וקללות וכלים נשברים . נבהלתי . דמעות החלו להציף את עיני. לאקי האט והביט בי. עייניו הכחולות נצצו ופרוותו הלבנה התנופפה ברוח. הוא התחיל ללכת לכיוון היער, הוא עצר והסתובב כשראה שאני לא איתו, הבנתי שהוא מסמן לי לבוא. הלכתי אחריו.
ככול שהתקדמנו הבית התרחק והצעקות התעמעמו עד שהכל הפך לנקודה קטנה, הלכנו רק אני ולאקי שלי .
נהייתי עייפה והתחיל להחשיך, לאקי נשכב לידי, הנחתי עליו את ראשי וצללתי לתוך תרדמת ארוכה.
YOU ARE READING
לב של כלב - מבוסס על סיפור אמיתי
Short Storyלמה? זאת השאלה שאני שואלת את עצמי עד היום. למה? שהכי הייתי צריכה אותו הוא הלך? למה? אלוהים לקח אותו ממני? ולמה? ראיתי אותו הולך....ולעולם לא חוזר...?
