כבר ערב. שיערתי שעכשיו השעה 7 וחצי, דוד שלי לימד אותי לקרוא בכוכבים . הרגשתי שהראש שלי כאב . סובבתי את הראש שלי וראיתי שאני שוכבת על האדמה ולאקי לא לידי. איפה לאקי!? נכנסתי ללחץ והתחלתי לרוץ בכל היער . בוכה ומודאגת התחלתי לצרוח "לאקייי!!" פתאום לאקי בא מאחורי וליקק אותי . "איפה היית ?! דאגתי מאוד! איבדנו את הדרך ! " אמרתי לו . לאקי מייד התחיל לרוץ לכיוון הבית . כבר לא ראיתי אותו באופק , פחדתי לאבד אותו . התחלתי לרוץ לכיוון שלו וראיתי שהוא הוביל אותנו לבית . "לאקי כלב גאון שכמותך !" צעקתי אליו שמחה ומאושרת . רצתי הביתה וראיתי את אימא שלי חבולה בעינה השמאלית יושבת ומחכה מחוץ לבית . "ליה ! איפה היית ?" צעקה לעברי אימי ."אימא !" השבתי לה ורצתי לחבק אותה . כל כך שמחתי לראות אותה . לאקי כשכש בזנבו וגם בא להתחבק איתנו . "מה קרה לך בעין ?" שאלתי . "אה...זה...מה הפצע הישן הזה ?...זה שום דבר...אממ...אבא שלך...נפלו לו כמה צלחות מן היד...אבל אני בסדר לא קרה לי כלום ! העיקר שאת בסדר" השיבה בחשש . "לא אימא !מה קרה לך בעין ?!" השבתי והרמתי את הקול שלי קצת . "זה שום דבר ! אמרתי לך...טוב כבר מאוחר נדבר מחר" התחבקנו חיבוק אחרון וכל אחת הלכה למיטה שלה .
למחרת היה מתח בבית ולא כל כך דיברנו . אימא היתה רוב הזמן במטבח מבשלת ואני עם לאקי בסלון או בחדר שלי . המילים היחידות שאני ואימא שלי החלפנו היו "ליה הארוחה מוכנה" וגם זה היה רק בבוקר בצהריים ובערב.
YOU ARE READING
לב של כלב - מבוסס על סיפור אמיתי
Short Storyלמה? זאת השאלה שאני שואלת את עצמי עד היום. למה? שהכי הייתי צריכה אותו הוא הלך? למה? אלוהים לקח אותו ממני? ולמה? ראיתי אותו הולך....ולעולם לא חוזר...?
