ככה עברו להם עוד 3 ימים . שתיקה רועמת . עד שיום אחד אני עמדתי על שלי . הלכתי מולה נעמדתי ואמרתי "אימא מה קרה בינך ובין אבא ?!?" שקט. "אני לא רציתי להלחיץ אותך אבל..." לחשה בשקט "אני ואבא שלך מתגרשים" נהייתי חיוורת, כמו קיר לבן . "זה פשוט לא התאים ביננו, הייתה אווירה אלימה ולא נוחה ולא הרגשתי טבעי לידו ." אמרה והמשיכה "מחרתיים הוא בא לאסוף את החפצים שלו , הוא ימשיך לגור אצל סבתא יונה , תוכלי לבקר אותו בחגים" אמרה והמשיכה לבשל . הרגשתי שאימא מחליטה בשבילי מה אם אני רוצה בכלל לגור עם סבתא יונה ?! דמעות התחילו לנזול לי מהעניים וצעקתי "למה ?!?!" וברחתי לחדר שלי עם לאקי . אז גרנו בקומה שלישית ויחסית גבוה . רציתי להתאבד . פתחתי את החלון לקפוץ . לאקי החל לנבוח בהיסטריה על החלון. פתאום שמעתי קול מעומעם של אימא שואל "הכל בסדר מותק?" עניתי "כן" ומיהרתי לנעול את הדלת . לאקי המשיך לנבוח . "ששש!! שקט מטומטם ! אתה תדאיג את אימא!" צעקתי על לאקי . הוא המשיך לנבוח . "מותק אני נכנסת" אימא צעקה "לאא!!!" השבתי והתחלתי להתמלא דאגה "מ..מה ?! למה זה נעול ?!" אימא צעקה . הנביחות של לאקי ברקע התחילו לעצבן ."נועה מה את עושה ?!?!?" אימא צעקה "אימא לכי !!!" צעקתי עליה בחזרה . לאקי ממשיך לנבוח . בסוף ממש לפני שהספקתי לקפוץ השכן שלנו ממול פרץ את הדלת ואימא מהרה לקחת אותי מעדן החלון . "שלא תאיזי לעשות את זה יותר שומעת?!" אמרה אימא ודמעות זלגו מענייה .
YOU ARE READING
לב של כלב - מבוסס על סיפור אמיתי
Short Storyלמה? זאת השאלה שאני שואלת את עצמי עד היום. למה? שהכי הייתי צריכה אותו הוא הלך? למה? אלוהים לקח אותו ממני? ולמה? ראיתי אותו הולך....ולעולם לא חוזר...?