Nameless | סיפור ללא שם

אני ואתם זה אנחנו

כותרות מחורטטות זה אני, שלום.
בכל מקרה.

טוב, די.
אתמול או שלשום, או בשניהם אפילו, הלכתי לישון ב3 בבוקר. למה? כי אחרי הרבה זמן ישבתי מול המחשב והמשכתי לכתוב, מאיפה שעצרתי.
אבל תוך כדי הזמן הזה עלתה לי מחשבה.
אני מוצאת את עצמי יותר בשירים וקטעים, פחות בסיפורים. אני אדם מאוד תמציתי, אני מכניסה את כל הנשמה שלי בשירים ובקטעים שאני כותבת.
סיפור מתפרס על פני תקופה ארוכה, ויש לו עלילה והכל ארוך ובמילים אחרות - לא מתומצת כלל.
אני כן אוהבת מאוד לכתוב את הסיפורים, אבל אני לא יכולה להכריח את עצמי לשבת ולכתוב אותם, ולסיים אותם כמו שצריך.
אני תמיד איכשהו בורחת שוב לשירים. ושם אני מוצאת את עצמי.
לכן החלטתי שאוריד את שני הסיפורים שלי מפרסום. אני אמשיך לכתוב אותם, אבל בקצב שלי ולא בכוח. מתי שארצה.
וכשארצה לפרסם שוב אעשה זאת, פשוט לא כרגע. אולי כשיהיו עוד כמה פרקים והסיפורים כבר יהיו ממש בהתהוות.

זהו. אני מצטערת שזה מה שהוחלט, או שבעצם לא מצטערת. זאת החלטה שלי ותמיד טענתי שפה בוואטפד אף אחד ואף אחת לא צריכים לתרץ את עצמם, צריכים לעשות רק מה שטוב בשבילם.

אוהבת המון, ומקווה לראות אתכם בספר המחשבות שלי! שירים וקטעים כמובן, בדיוק כמו שהסברתי. באמת שאשמח! זה ממש חשוב לי.
❤
נתראה שם!

butter_shay noamziv -scarletsilver MissingYouNow dream_catcher2016 JessNormaWilliams ___lin___ Forever_QueenDarling baymax357 HBI_story_teller This_Girl__XOXO lovestory345

שואלות את עצמיכן למה אתן מתויגות?
התשובה היא שהדעה שלכן בעיקר חשובה לי. של כל אחת ואחת מכן. גם אם חלק מכן לא מכירות אותי כל כך טוב (וחלק כן, כמובן), תאמינו לי שלא תייגתי אתכן סתם.

אוהבת המון, יראת ❤
ושוב, נתראה. ורק בשמחות כמובן.