Dangerous love 2

פרק 11-

נקודת מבט אמה:
הגעתי אל המקום שדרק אמר לי, ראיתי אותו שוכב על הריצפה. מכוסה דם.
כולן צעקו ברקע אבל אני לא שמעתי, אני לא שמעתי כלום. הכאב בלב שלי היה כלכך חזק.
הכל הלך בהילוך איטי, אני לא יודעת חה קרה שם, אני רק יודעת שאני תפסתי את דרק הכנסתי אותו למכונית ונסעתי הכי מהר לבית חולים.
שמעתי סירנות של משטרה מאחורי אבל לא עצרתי. אני ידעתי שזו עברה ושאני נוסעת במהירות גבוהה מידי אבל אני חייבת לעשות את זה, אני חייבת להציל אותו.
״דרק אתה איתי?״ שאלתי אותו מנסה לגרום לו להשיאר ער
״אני אוהב אותך״ דרק אמר והתחיל לסגור את העיינים שלו
״דרק לא לא, תשאר ער, בבקשה! בשבילי! ״ התחננתי עם דמעות בעיינים.
דרק הרים את מבטו לכיווני והעיניים שלו מלאו בצער
״אני אוהב אותך, אני מצטער שהארוחה שלנו התבטלה בגללי״
דרק התנצל
״השתגעת??? מה אתה מתנצל! מה קרה? מי עשה לך את זה? מתי זה קרה? למה זה קרה?״ הצפתי אותו בשאלות והוא רק הסתכל עלי.
״המאפייה מצאה אותי, אני מצטער שהתקשרתי אליך וסיכנתי אותך אבל את היית החיוג האחרון שלי״ הוא התנצל עוד פעם.
ראיתי כמה היה קשה לו להמשיך לדבר אז לא שאלתי יותר שאלות, רק נסעתי הכי מהר שיכולתי ולבסוף הגעתי לבית חולים.
״דרק בוא איתי״ אמרתי לו והוא הסתכל עלי מבולבל.
הוא היה נראה כמו צבי קטן, כלכך חמוד. זה לא הזמן אמה! תתרכזי!
לקחתי אותו מהמכונית ונכנסנו ביחד לבית חולים. ישר האחיות לקחו אותו ממני והכניסו אותו לחדר.
בזמן שאני הלכתי למלא את פרטיו.
״איך זה קרה?״ אחת מהאחיות שאלו אותי
״אני באמת לא יודעת, הוא לא אמר לי״ אמרתי על סף בכי
האמת איזה סף ואיזה נעליים אני בכיתי את הנשמה שלי
״זה בסדר גברתי הכל באמת בסדר אנחנו נטפל בו הכי טוב שאנחנו יכולים והוא יצא בריא״
האחות הרגיעה אותי.
אני כלכך מקווה שזה מה שיקרה, אני כלכך רוצה שהוא יצא בחיים. הוא כלכך חשוב לי ועכשיו הבנתי באמת באמת כמה.
שיט אני צריכה להתקשר לניק וגייסון הם בטח מבולבלים.
חייגתי לניק
״הלו?? אמה??״ ניק ענה בהיסטריות
״היי״ אמרתי בקול חלוש
״מה קרה, למה ברחת ככה?״
ניק שאל בדאגה
״דרק הוא, אממ, הם מצאו אותו ופגעו בו״ אמרתי לניק והוא נאנק.
״איפה אתם?״ הוא שאל
״בבית חולים הדסה״ אמרתי וניק ניתק
לאחר חצי שעה ניק וגייסון היו בבית חולים וחיבקו אותי שניהם בזמן שאני בכיתי
״אמא אבא הולך להיות בסדר?״ גייסון שאל
״בוודאי יפה שלי, אבא בסדר הוא ישרוד את זה, הוא חזק״
הבטחתי לו אבל באמת הבטחתי לעצמי.
ניק הסתכל עלי במבט עצוב והחזרתי לו אותו מבט.
ישבנו שם 4 שעות עד שהניתוח יסתיים. גייסון נרדם מעלי וניק שיחק בטלפון אני לא יכולתי לעשות שום דבר מלבד לחשוב. למה בזבזתי כלכך הרבה זמן? למה לא ישר חזרתי אליו? למה לא סיפרתי לו על גייסון? זה הכל בגללי!
אני לא יודעת איך אבל זה בגללי.
״משפחת מקאן?״ אחד הרופאים קרא. ישר קמתי ורצתי לעברו
״איך הוא דר , הוא שרד?״ שאלתי במהירות
״אני שמח לבשר לכם שהניתוח עבר בשלום והוא בחדר התאוששות מספר 507״
ישר רצתי לשם בלי כלום רצתי אליו לחבק אותו לראות אותו, לשמוע אותו, משהו.
״דרק?״ קראתי אל הוא היה ישן.
כנראה שאצטרך לחכות עכשיו עד שהוא יתעורר.
העיקר שהוא חי, העיקר שאני סופסוף יכולה להיות איתו באמת. אני רוצה שנתחתן ונקים את המשפחה שתמיד רצינו. והפעם בלי בלאגן, בלי עיכובים ובלי שטויות.
אני כלכך שמחה שניתנה לי האפשרות הזאת לתקן, לקבל אותו בחדר. אחרי כל הזמן הזה שהייתי כאובה מהפרדה הזאת אני כלכך שמחה שסופסוף אני יכולה להיות איתו עוד פעם.
הסתכלתי עליו ישן בשלוות והוא הזכיר לי את גייסון כמו שתי טיפות מים.
אני כלכך אוהבת אותו ואני כלכך שמחה שעכשיו יש לנו הזדמנות אמיתית למשפחה. אני מוכנה חעשות הכל רק בשביל שאנחנו נוכל לחיות ביחד, כמו שתיכננו כל הזמן הזה.