Dangerous love 2

פרק 10

~כעבור שבועיים~
נקודת מבט אמה:
״וואי אני לא יכולה יותר אני מתחרפנת בבית הזה״ אמרתי לעצמי בזמן שג׳יסון צרח ברקע
״די כבר ג׳יסון תלך לישון! מאוחר!״
דחקתי בו.
״לא אני לא רוצה״ הוא החזיר.
גלגלתי עיניים והרמתי אותו בשביל לקחת אותו למיטה
״די אמא אני לא רוצה לישון״ הוא אמר ועשה לי את הרפצוך הכי חמוד בעולם
״גייסון אתה חייב, אין מה לעשות. כולם צריכים ללכת לישון עכשיו כבר 11 בלילה זה מאוחר מידי!״
אמרתי לו בזמן שניסיתי להתעלם מהפרצוף החמוד שלו
״אמה מה את עושה תתני לו להמשיך לראות טלוויזיה. איך את יכולה להתעלם מהפרצוף הזה שלו?״ ניק שאל
״ניק די הוא צריך לישון אחרת הוא יהיה עצבן מחר ואנחנו הולכים לבקר את דרק״ אמרתי לניק.
פתאום גייסון פקח את עיינו לרווחה
״הולכים לראות את אבא מחר?״ שאלה גייסון בהתרגשות
״כן יפה שלי, מחר אנחנו הולכים עם אבא לאכול ארוחת בוקר ואם אתה לא תלך לישון אתה תצטרך להישאר בבית״
אמרתי לו מנסה לגרום לשעת השינה להראות מקובלת בפניו.
״אוקי אמא בואי נלך לישון כבר!״ גייסון אמר בהתרגשות
לקחתי אותו לישון במיטה ואז ירדתי לדבר עם ניק
״תקשיב, אני כבר לא יודעת מה לעשות״
אמרתי בתסכול
״בנוגע...?״ ניק שאלה בבלבול
״בנוגע לדרק. מצד אחד אני רוצה אותו אבל מצד שני הוא פאקינג עזב אותי בחתונה שלי, מה אני אמורה חעשות, איל אני אמורה להרגיש. הכל מרגיש לי כלכך מטופש כי אני אוהבת אותו כלכך כלכך אבל גם זה מובן לי שאני צריכה להתקדם״
אמרתי על סף בכי
״אל תדאגי, אני בטוח שתמצאי פיתרון״ ניק אמר מנסה לעזור
״אתה לא עוזר אתה יודע?״ אמרתי בציניות
״אני מצטער. מה את רוצה שאני אגיד לך? זה אח שלי בכל מקרה ואני רוצה שהוא יהיה הכי שמח אבל את כמו אחות בשבילי ואני לא רוצה שתיפגעי עוד פעם, ועם דרק אני לא יכול להבטיח דבר שכזה״ ניק אמר
אני כלכך רוצה להיות יכולה לחזור אל דרק.
אני רוצה להיות איתו. אני רוצה להיות שמחה באמת ורק עם דרק אני מסוגלת להיות שמחה באמת.
כמובן שאני אוהבת את גייסון ובלעדיו הייתי בקרשים עכשיו.
הוא הציל את החיים שלי אפשר לאמר, אבל גם בשביל זה, בשביל גייסון, אני רוצה לחזור לדרק.
גייסון צריך אבא, הוא צריך את אבא שלו.
״ניק אתה חושב שאני עשיתי טעות? שאני עשיתי טעות בכך שלא סיפרתי לדרק על הילד שלו?״
שאלתי בתמימות
״תאמת? אני לא יודע. גם אם היית מספרת אני לא בטוח אם הוא היה עושה משהו, הוא היה בבעיות את יודעת.
הוא הסתבך מאוד והוא עזב אותך רק בשביל להגן עליך. את לא רואה את זה אולי אבל הוא אוהב אותך. את היחידה שהוא אי פעם אהב באמת.
את לא מבינה כמה שהוא נשבר שהוא היה צריך לעשות את זה, שהוא היה צריך לעזוב.
היום שהוא קיבל את מכתב ההזהרה מהמאפייה הוא ישר ארז תיקים ישר סידר את הכל הוא אפילו לא חשב פעמיים על מה לעשות, האם להישאר ולסכן אותך או לברוח ורוב הסיכויים דהוא ימות לבד. הוא בכה לי באותו ערב בכה בכי אמיתי. הוא היה כלכך מפוחד הוא כלכך לא רצה לעשות את זה אבל הוא הבין שזו הדרך היחידה, שזו הדרך היחידה להציל אותך.
אני מבקש ממך תתני לו הזדמנות, תתני לו הזדמנות לתקן. כל מה שהוא עשה זה היה רק בשבילך, ועכשיו גם בשביל גייסון. שתדעי שזה לא מובן מאליו הוא די שונא ילדים זה טיפה הפתיע אותי שהוא התחבר אליו כלכך מהר, אבל תאמת זה הבן שלו אז זה טיפה מובן״
הכל נאר בחיוך על ידי ניק.
הוא צודק, אני חייבת לתת לו הזדמנות, אני חייבת לפחות להקשיב לו. לתת לו להסביר באמת באמת את הכל.
~יום אחרי~
״גייסון קום, קום כבר הולכים לאבא״ אמרתי לג׳יסון בשמחה והוא ישר קם מהמיטה שלו ורץ לשירותים להתארגן.
צחקקתי לי, אני שמחה לראות אותו מתרגש ככה.
פתאום קיבלתי שיחת טלפון מדרק
״הלו?״ שאלתי וחינכתי לתשובה מהצד השני. תשובה שלא הגיעה
״דרק? מה קורה שם?״ שאלתי ששמעתי צעקות ברקע
״הנחשון 12 ירו בי תגיעי הכי מהר שאת יכולה״
דרק אמר בקול מעומעם.
הפלתי את כל מה שהחזקתי וישר רצתי למכונית.
שמעתי את ניק קורא בשמי אבל הכל קרה כלכך מהר. אני רצתי ורצתי ורצתי עד שהגעתי למכונית וישר נסעתי לרחוב שהוא אמר.
מה אני אעשה? מה אני אעשה אם הוא ימות? אני לא רוצה שהוא ימות. אני לא רוצה שיקרה לו חשהו.
ברגע זה הבטחתי לעצמי שאם הוא יוצא בחיים אני חוזרת אליו. אני מתחתנת איתו ולא משנה מה.
אני עדיין אוהבת אותו, אני תמיד אוהב אותו ואני בחיים לא אוכל לוותר עליו.
למה זה לוקח כלכך הרבה זמן? למה התנועה לא זזה?
10 שיחות שלא נענו מניק
20 הודעות דואגות
מה לעשות? למה הכל כלכך איטי!!
------
אני חושבת שזו הייתה ההמתנה הכי ארוכה בהיסטוריה לספר.
התחלתי לכתוב את הספר הזה ב2015 ועכשיו כבר 2017 מי היה מאמין שאני עדיין לא אסיים אותו.
סליחה על האיחור המטורף!
ותאמת שהמשכתי לכתוב בזכות תגובה של מישהי שאמרה כמה שהסיפור חשוב לה. שתדעו שאני מעריכה מאוד את כל התגובות שלכם ואני הכי מנסה לכתוב אבל לא יוצא. יש כלכך הרבה לחץ מהלימודים.
אני אנסה להמשיך לכתוב בהקדם אבל אני לא בטוחה אם זה יקרה (מקסימום ניפגש עוד שנתיים ככה?)