כוחות כפולים ואלים יוונים

פרק 2:

נק' מבט מרקוס-

העברתי את משקלי מרגל לרגל, חש באי נוחות שמצתברת בחזי תחת מבטו החודר של שרמן. "מרקוס אתה יכול עכשיו להוציא את המפוחית שלך מהכיס" אמר שרמן בקולו העבה. הרמתי את ראשי במהירות אל עבר פניו, "א..איך" גמגמתי "איך אתה יודע על המפוחית שלי?" שאלתי בפחד, "ואיך אתה יודע איך קוראים לי?"העברתי את מבטי אל כריסטופר רואה את הפחד והבילבול שחשתי גם בפניה. "אל דאגה" אמר פיטר לאחר שהבחין במתחולל במחשבותינו "שבו תכף הכל יהיה מובן אנחנו נסביר לכם הכל" אמר אך אנו לא זענו ממקומינו. "שבו כבר!" ציווה שרמן בעצבנות ובחוסר סבלנות, קפצתי בבהלה לנוכח עצבנותו של שרמן תופס בידה של כריס ומושך אותה אחרי בכבדות מתיישב על הספה ומושיב אותה לידי, כי כמו שהכרתי את אחותי היא לא תתישב לבד אלה תתחיל מריבה ואני לא חושב שכדי לעצבן את שרמן יותר משכבר עצבנו. פיטר התיישב לצידנו בעוד שרמן נשאר לעמוד. המבט שהיה מרוח על פניו של שרמן החזיר אותי אחורה לילדותי לפעם בה כעס עלינו אבינו כאשר אני וכריס שברנו לו כל בובה ובובה באוסף החרסינות שירש מסבתא. אבל הי, זה לא שעשינו את זה בכוונה. מי היה מאמין שלזרוק אותם מהגג יכול לגרום להם להישבר? טוב, כולם חוץ מהגירסה שלי ושל כריס בני השלוש. "טובבב.." שבר קולו של פיטר את הדממה המתוחה " עכשיו כשהטוסיק שלכם מחמם את הספה אפשר להתחיל בסיפור" אמר מחייך חיוך דבילי וחושף שיניים לבנות ומבריקות, "היו היה פעם אדם חתיך, חזק, מקובל ונחמד, הכי חשוב נחמד. הו כמה שהוא היה נחמד. טוב איפה היינו? אה כן נחמד מאוד, והוא התאהב בג'ין. האישה הכי יפה, עדינה, שברירית, מקסימה. מאוד מקסימה. הם התחתנו וחיו בעושר ואושר, טוב אולי בלי כל כך הרבה עושר, עד עצם היום ההוא. היום בו נולדו לשניים תאומים מקסימים ונחמדים, השילוב המדהים של שני ההורים שכמובן היו גם הם מקסימים ונחמדים. האמא נפטרה לאחר עשרה שנים בתאונת דרכים איומה, איומה. שבכלל לא התרחשה, אלה היתה שקר אחד גדול, לא! לא גדול!, ענק! עצום! מפיו של האב שכבר היה הרבה פחות נחמד. לא חלפו שבועיים ממותה הטרגדי של האם וכבר עזב האב את ילדיו נטש אותם בפנימייה נוראית. אך מה שהילדים לא יודעים. הו, את זה יגלו להם שני הדודים, אחיו של האב שהיו מאוד, בעצם לא מאוד, הם היו הכי אהובים על אחייניהם החביבים" פיטר החל להתנשף בקולניות לאחר שלא שאף אוויר כל זמן שדיבר "ודרך אגב אני הדוד האהוב ביותר שלא יהיו טעויות, כן?" אמר לאחר שחזר לנשום בצורה סדירה. הפנתי את מבטי בשאלה אל עבר פניו של שרמן רואה את גבותיו שהתרוממו מעלה מעלה במשך כל הזמן שדיבר פיטר. "מה?" שאלה כריס. שרמן שהתחיל להיתאפס על עצמו התחיל להאדים מכעס. "פיטר!! אני הולך לרצוח אותך. אותך ואת האישה שאין לך ועכשיו גם ברור לי למה הן כולן ברחו" צרח שרמן ויכולתי לדמיין את העשן שיוצא לו מהאוזניים. "מה? " שאל פיטר בתמימות "הן כולן לא היו מתאימות, וחוץ מזה רק ספרתי לאחיינים החביבם שלנו את האמת" הוא אמר עדיין מחייך. "אחינים ? אנחנו? שלכם?" שאלתי בחוסר אמון מוחלט. ששני הפריקים האלה יהו מהמשפחה שלי? מצמצתי בעייני במהירות, אין סיכוי! "לספר לכם מהתחלה?" שאל פיטר לא מבין למה אני מבולבל. "עדיף שאני אספר" קובע שרמן בעודו תופס את צוורון חולצתו של פיטר ומעיף אותו מהספה. "אתם אחיינים שלנו. זה כל מה שאני יכול להגיד כרגע. המקום הזה לא בטוח לכם, הוא מעולם לא היה בטוח. אתם צריכים לבוא איתנו ברגע זה" הוא אומר. אני מיישר את מבטי לעייניו מתכוון להתנגד לו כאשר אני שומע את לחישתה של כריס באוזני, "מרק" היא לוחשת "בוא נלך איתם אתה לא רואה כמה הוא דומה לאבא" היא אומרת בעודה מצביע על שרמן. "טוב" אני אומר לאחר שאני בוחן את שרמן בדיקדוק נזכר תוך כדי בתמונה היחידה שהייתה לאבי ובה הוא נראה יחד אם אדם שבאופן מחשיד מזכיר לי את שרמן. אני מתרומם על רגלי ואחרי מתרוממת גם כריס לעמידה. "נו הלכנו?" אני שואל את שרמן בעודי שומע צעדים מחוץ לחדר, קווצתי את פני בעודי מתרכז בצעדים. "מה אתה שומע ?" שאלה כריס שכנראה החלה לסמוך על חוש השמיע המפותח והחדש שלי והתחילה לזהות את השינויים שחלים בהתנהגותי בעקבותיו. "אני שומע צעדים" עניתי לה "אבל משהוא בהם מוזר ,הם לא שייכים לבן אדם יש בהם משהו לא אנושי" באומרי זאת עיניהם של שרמן ופיטר נפערות לרווחה. "חייבים ללכת" אומר פיטר בפחד. "קדימה בואו אחרי " אומר שרמן וצועד אל עבר החלון הקטן ובעל הסורגים שבחדרינו. "מה?" שאלתי בחוסר הבנה "איך אתה מתכוון שנצא מכאן?". עוד לפני שהספקתי לומר דבר נוסף אחז שרמן בסורגים ומשך אותם בפראות, עוקר אותם ממקומם וקופץ דרך החלון. "קדימה תורכם" הוא צועק לנו מלמטה. "נראה לך?" שואלת כריס "אני לא עומדת לקפוץ מהחלון שתי קומות! אני לא רוצה למות היום!" היא קובעת והולכת צעד אחד לאחור. אני מתכוון להסכים איתה בדיוק כאשר פיטר אוחז בנו. אחד בכל יד וקופץ איתנו דרך החלון. "חתיכת פסיכי מטורף" צורחת עליו כריסטופר כאשר רגליו נוגעות בקרקע בשלום, פניה השזופות אדומות כרגע מזעם ועצבים. "קדימה אין זמן" אומר פיטר "הוא עומד לבוא אחרינו בכל רגע", הוא? מי זה הוא?. "מי?" שאלתי לא מבין. שרמן מביט בי במבט רציני "מינוטאור, אם אתם לא רוצים לדעת מה זה כדי לכם להתחיל ללכת. ותאמינו לי שאתם לא רוצים לדעת מה זה" הוא אומר בעודו דוחף את כריס קלות בגבה מסמן לה להתחיל ללכת.