Is there some Goodness in you?

Chapter 4 - (Don't) talk to me!

אתם מכירים את ההרגשה הזו שהכל הולך לכם בין הידיים, ואתם עוצרים, החיים ממשיכים רק בלעדיכם, כיוון שאתם לא רצויים כי אתם סתם עוד משקל על החיים של האחרים.
אתם מפסיקים לנשום נפשית, אתם מנסים לקחת נשימה אבל לא מצליחים, מסתכלים סביב והעולם מסתובב לכם בין הרגליים, כולם עסוקים בעצמם ואף אחד לא מסתכל אם אתם צריכים עזרה, אתם לא קימיים בשבילם, הם עוברים דרככם.
אתם מנסים להיעלם, לוקחים ועושים הכל כדי שהכאב יפסק, גם אם זה להכאיב לעצמכם, ואתם עושים את זה כי זה ברירה היחידה שנשארה לכם, רק ברירה הזאת ואתם מקווים שזה יעלים את הכאב הנפשי.
אתם מכאיבים פיזית לעצמכם והנפש לא שלא משתפרת וגם אם כן לזמן קצר, ואתם מחפשים שוב ושוב את הכאב הזה, אתם שורטים, נושכים, דוקרים, חותכים, בולעים, תולשים, רק כדי להעביר את הכאב הזה.
רק כדי שלא יכאב לכם, רק כדי לרפא את מה שנשאר מהנפש שלכם, אבל זה סתם תירוץ, כיוון שאתם התרגלתם לכאב ואתם אוהבים את הכאב הזה, ואתם רוצים לחוש אותו שוב ושוב ושוב! אתם אבודים בעצמכם אתם לא מבינים איך התגלגלתם למה שאתם עכשיו, אתם פשוט נמצאים במבוך מציאת הנפש שלכם, השקט הנפשי, אתם יודעים שלא תמצאו את עצמכם הישנים, שאתם השתנתם, אתם יודעים שהיי שם בפנים נמצאת התרופה לכאב, להכל.
אתם מחפשים את זה בכל מקום אפשרי, אצל אנשים, אצל משפחה, אצל חברים רק הבעיה היא שאף אחד לא יכול לעזור לכם.
לא אנשים לא החברים והמשפחה כבר הרימה את ידיהם. אתם רוצים שהכל ייגמר, הכאב הנפשי שמקשה עליכם בחיים עצמם, הכאב הפיזי שאתם גרמתם לו ואתם לא יודעים לאן ללכת ולמי לפנות. אתם גם לא רוצים כי אתם בטוחים שאף אחד לא יעזור לכם, יחשבו שאתם חולי נפש שצריכים טיפולים בזריקות ובמכות, ויאשפזו אתכם במחלקה פסיכיאטרית רחוקה מכל עין של בני אנוש, כלומר יהיו שם אנשים שיטפלו בכם, אבל הם לא יקראו בני אדם, כיוון שבאיזה דרך הם יטפלו בכם? נכון! במכות! בתרופות מסממות, רק כדי להוציא אתכם באמת חולי נפש, להוציא אתכם המפלצת שאתם לא, להוציא אתכם רעים וחסרי כוח וחסרי שפיות, להוציא אתכם מסכנים ובאותו הזמן מסוכנים לאנשות. אתם חוזרים משם יותר כואבים ויותר מפוחדים מאשר איך שניכנסתם לשם.... אז למה מהתחלה להיכנס? למה לגרום לעצמכם כזה כאב. סבל. בכי. פגיעה נפשית ומוחית ביחד. אל תעשו את הטעות הזאת, אל תתנו לאנשים לגרום שכל העולם יחשוב שאתם משוגעים ומסוכנים לאנושות. אולי אתם מסוכנים ררק לעצמכם, אולי אתם באמת חולי נפש שצריכים לקחת כדורים על בסיס יומי, אבל אל תגרמו לאנשים לחשוב כך ולקבוע לכם מה אתם באמת, תקחו כדורים רק אם אתם מאמינים שאתם באמת זקוקים לטיפול תרופתי, אז, ורק אז תקחו מרשם ותקחו את התרופות האלה.

עוד יום רגיל, עוד זכרון שצץ וצריך להדחיק, עוד פלאשבאק שצריך לנער חזק ולחזור לעבוד, להתעלם מפציעות ומהשריטות שנגרמו מסיבה מסויימת, עוד מבט לאחור כאתה שומע משהו נוםל וקופץ במקום באינסטינקט. אתה מתכונן לברוח, לצאת החוצה לחיים, לצעוק לעזרה, אך כמו בחלום, אין לך קול, אף אחד לא שומע אותך, אף אחד לא רואה, אף אחד לא רוצה לראות, כי לכולם יש בעיות משלהם, כולם עסוקים בעצמם, לאף אחד אין בשבילך אפילו שנייה, ואתה לא יכול להילחם כבר, אין לך כוחות, אין לך שום דבר בחיים האלה חוץ מהכאב שהתמכרת אליו עם הימים, השבועות, החודשים, השנים.